פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע, מר פלוני, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 8.6.2021, על פיה נדחתה תביעת התובע להכיר בפגימה נפשית כ"פגיעה בעבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

התובע, יליד 1959, גמלאי של עיריית מעלה אדומים, הגיש ביום 9.2.2021 תביעה בה טען שביום 31.8.2020 אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. התובע צירף לטופס התביעה תיאור של פגישה שהתקיימה ביום 31.8.20 במשרד מנכ"ל עיריית מעלה אדומים בשעה 15:30, לאחר שזומן לאותה פגישה. התובע תיאר את משתתפי הפגישה – גזבר העירייה הממונה הישיר על התובע – מר מוטי ברששת והיועץ המשפטי של העירייה. לטענת התובע, מיד בפתיחת הפגישה הטיחו בו המנכ"ל והיועץ המשפטי כי הטריד מינית אחת מן העובדות בעירייה. לדבריו, הוא חש שנערך לו משפט שדה ושאינו מסוגל להתגונן עקב חולשה שתקפה אותו. הוא נסע לביתו ובהמשך היום הרגיש חולשה, סחרחורות ומועקה "נוראה ואיומה". הוא שיתף את אשתו, ובאותו לילה סבל מנדודי שינה, כאבי ראש ומחשבות בלתי פוסקות אודות האירוע והרגיש שהוא בגיהנם. למחרת הוא הגיע לעבודה אך כבר ב-8:30 בבוקר הרגיש חולשה וכאבים והלך הביתה, ובהמשך קיים תור טלפוני עם רופא שהמליץ לו לפנות מיד לטיפול נפשי, וכך הוא עשה.

תביעת התובע נדחתה בנימוק שלא אירע לתובע כל אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו ביום 31.8.2020.

תובענה זו הוגשה בחודש פברואר 2023 ובמסגרתה טוען התובע ששגתה פקידת התביעה בדחותה את תביעתו להכיר בפגימה נפשית כ"פגיעה בעבודה", וכי יש לראות באירוע הדחק הנפשי הבלתי רגיל מיום 31.8.2020 כ"אירוע חריג" שגרם לליקוי נפשי.

בכתב הגנתו העלה התובע טענת התיישנות וכן כפר בטענת התובע ל"אירוע מיוחד" תוך כדי ועקב עבודתו ביום 31.8.2020.

בהחלטת בית הדין 24.2.2025 דחה בית הדין את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע וקבע שאירועי 30.8.2020 ו-31.8.2020 היוו "אירוע מיוחד" שמצדיק מינוי מומחה רפואי לקביעת מהות הליקוי הנפשי ממנו סובל התובע ויחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין ה"אירועים המיוחדים" לבין אותו ליקוי. החלטת בית הדין מיום 24.2.25 מהווה חלק מפסק דין זה.

ביום 3.4.2025 מינה בית הדין את ד"ר אילן טל, מומחה לפסיכיאטריה, כמומחה יועץ רפואי לבית הדין בהליך. לפני המומחה הוצגה התשתית העובדתית כמפורט להלן, בהתבסס על ממצאי בית הדין בהחלטתו מיום 24.2.25:

1. התובע יליד 1954.

2. במועד הרלוונטי התובע עבד כמנהל רכש בעיריית מעלה אדומים.

3. ביום 26.8.20 הגישה עובדת העירייה תלונה על הטרדה מינית נגד התובע (להלן: "התלונה").

4. ביום 30.8.20 בבוקר התקשרה הממונה על הטרדה מינית בעירייה (להלן: "הממונה") לזמן את התובע לשיחת בירור בעניין התלונה. בשיחה זו הודיעה הממונה לתובע שהיא החליפה את הממונה הקודמת, שיש נגדו תלונה על הטרדה מינית, וזימנה אותו לשיחת בירור בשעות הצהריים. הממונה אישרה כי בשיחה הטלפונית התובע נשמע לה "מאוד מופתע". התובע התייצב לשיחת בירור עם הממונה. בתרשומת של שיחת הבירור שערכה הממונה, היא רשמה כי התובע אמר לה שהוא "נסער" ומרגיש "כאילו ירו לו בראש. פגוע מאוד מהדיווח". על פי רישומי הממונה, התובע חזר מספר פעמים על בקשתו להיבדק בפוליגרף על מנת להוכיח את חפותו. בסוף הפגישה הכינה הממונה דו"ח בירור עם המלצותיה (טיפול משמעתי נגד התובע במסגרת העירייה). הממונה הודיעה לתובע כי מנכ"ל העירייה צפוי לזמנו לשיחה יום למחרת. בית הדין הכיר באירוע זה כאירוע מיוחד בעבודה שבו חש התובע דחק נפשי בלתי רגיל.

5. ביום 31.8.20, זומן התובע לשיחת "בירור משמעתי" עם המנכ"ל בקשר לתלונה על הטרדה מינית שהוגשה נגדו. בשיחה שהתקיימה בשעות הצהריים השתתפו: התובע, המנכ"ל, מנהל רכש (ממונה על התובע), הגזבר והיועמ"ש של העירייה. התובע תיאר שקיבל "שוק ובום" מכך שבלשכת המנכ"ל נכחו היועמ"ש והגזבר. התובע טען ש"הייתי בהלם! מה הם עושים פה?" התובע תיאר את תחושתו כאילו עמד "לפני כיתת יורים". מפרוטוקול סיכום הבירור עולה כי התובע חזר על הצעתו ללכת לבדיקת פוליגרף על חשבונו; התובע נשאל לא רק על התלונה נשוא הבירור, אלא גם על תלונות קודמות, והתבקש להסביר "מדוע התלוננו נגדו בנושא הטרדות מיניות מספר פעמים; נושא הבירור הוכתר כ"תלונה על תקיפה מינית"; המנכ"ל הודיע לתובע כי תבדק אפשרות הגשת תלונה למשטרה. בית הדין הכיר באירוע זה כאירוע מיוחד בעבודה שבו חש התובע דחק נפשי בלתי רגיל".

6. למחרת בבוקר התובע הגיע לעבודה אך כבר בשעת בוקר מוקדמת (8:30 או בסמוך לכך) לא הרגיש בטוב ובדרכו להחתמת כרטיס ביציאה, התובע פגש את המנכ"ל שציין כי הוא "חיוור".

7. התובע פנה לרופא ביום 3.9.20 ואושרה לו חופשת מחלה למשך 3 ימים החל מיום 1.9.20.

8. ביום 4.9.20 התובע ביצע בדיקת פוליגרף והמציא אותה לעירייה.

9. ביום 7.9.20 התובע פנה לרופא ותועדו תסמיניו ותלונתו ש"לפני מעט יותר משבוע הודיעו לו שהוגשה נגדו תלונה על הטרדה/תקיפה מינית במסגרת העבודה. לא יישן בלילה, חוסר תיאבון, אי-שקט. שולל מחשבות או כוונות אובדניות. מאוד מוטרד. זומן לבירור על ידי מנהל מקום העבודה והיועץ המשפטי של מקום העבודה והטיחו בו בפניו את התלונות".

המומחה נשאל:

1. מה הליקוי ממנו סובל התובע בתחום הנפשי?

2. האם קיים קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים מיום 30.8.20 ו-31.8.20 לבין הליקוי הנפשי ממנו סובל התובע, כעולה מהתיעוד הרפואי, בין בדרך של גרימה ובין בדרך של החמרה (אף אם זמנית וחולפת)?

3. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היא בחיוב – האם סביר להניח שהנזק הנפשי היה מתרחש במועד בו אירע גם אלמלא האירועים המיוחדים, או שאלמלא האירועים המיוחדים מועד התרחשות היה נדחה למועד מאוחר יותר?

למומחה הועברו מסמכים רפואיים וכן תרשומות של פסיכולוג קליני שהחל לטפל בתובע סמוך לאחר האירועים המיוחדים. המומחה קיבל את רשותו של בית הדין לשוחח עם אשת התובע במסגרת בדיקתו את התובע, תוך שהועמד על החשש להאדרה.

בחוות דעתו סקר המומחה רשומות רפואיות רלוונטיות ותיאר באופן מפורט, מילולי כמעט, את מהלך שיחת הבדיקה שלו עם התובע ואת הריאיון שקיים עם אשתו. המומחה תיאר את בדיקתו הקלינית של התובע. המומחה חיווה דעתו תחת הכותרת "דיון", כדלקמן:

"הבדיקה הקלינית מדגיש כי מתקיימת תסמונת חרדתית דיכאונית פוסט טראומטית מעורבת, המתאימה יותר לאבל פתולוגי שהופיע לאחר האירוע (כלומר אבל המעורב בדיכאון ואובססיה). הבודק נוטה לייחס סיבתיות באופן הבא: שליש מעצם ההאשמה, שליש לאופן שבו הדברים נערכו והוכרו כמקרים מיוחדים על ידי בית המשפט, ושליש מגורמי רקע/אישיות בסיסיים. לציין כי מדווח על הימנעות מפושטת, אבל לפי תיאורו, בבית רוב התפקוד סביר לגילו. לאור הרושם לבלבול, ממליץ הערכה קוגניטיבית והדמיית ראש".

למומחה הוצגו שאלות הבהרה כלהלן:

1. האם הנך מסכים שאין מדובר בפוסט טראומה לפי מבחני הDSM מאחר שלא מתקיים קריטריון A בעניינו של התובע? תשובת המומחה: "אכן לא מדובר ב-PTSD".

2. האם הנך מסכים שגם אם מדובר בפוסט טראומה, היא תוצאה של האירוע עליו התלונן התובע מהסיבה האמורה? תשובת המומחה: "ראה א'".

3. האם הנך מסכים שככל והתאריך המדויק לאירוע הנו 30.8.20, והוא מוקדם יותר לתאיך שציין התובע (31.8.20), הקשר הסיבתי בין האירוע לפגיעה מתרחק ונחלש? תשובת המומחה: "לא".

4. כיצד חישבתי את אחוזי הפגיעה ובאיזה דרך קבעת כמה אחוזים יש לכל חלק וחלק". תשובת המומחה: "לא חושבו אחוזים כלל, לגבי הדיון מדובר בהנחה לאור הנתונים שהוצגו".

    

   טענות התובע

התובע טוען כי בהסתמך על חוות דעתו של המומחה, יש לקבוע שהוכח הקשר הסיבתי בין ישיבת הבירור מיום 31.8.20 שהוכר כ"אירוע מיוחד", לבין הדחק הנפשי שהתפרץ אצל התובע מיד לאחר ישיבת הבירור.

לטענת התובע, המומחה קבע כי הקשר הסיבתי הרפואי עומד על 2/3 לפחות, שכן "שליש מעצם ההאשמה" ו"שליש מהאירוע המיוחד" מהווים למעשה ייחוס של סיבתיות במידה של שני שלישים לפחות לאותו אירוע מיוחד – ישיבת הבירור.

התובע עותר לחיוב הנתבע בהוצאות משמעותיות עקב התנהלות דיונית חריגה שביטאה זלזול בהליך. לעניין זה ציין התובע איחורים של הנתבע הבגשת סיכומים ללא הגשת בקשה להארכת מועד, הגשת בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה באיחור לאחר שהתובע הגיש את סיכומיו, ולהימשכות ההליכים.

טענות הנתבע

הנתבע חוזר על טענות שנדחו בהחלטת בית הדין מיום 24.2.2025.

הנתבע טוען שחוות דעתו של המומחה "דלילה" ואין בה די כדי לבסס עליה קביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים שבית הדין קבע לבין הפרעת ההסתגלות ממנה סובל התובע, על פי חוות הדעת.

הנתבע מדגיש שהמומחה שלל בתשובתו לשאלת ההבהרה אבחנה של פוסט טראומה, וטוען שהרישום הפסיכיאטרי הינו בעל משקל לעניין אבחנת פוסט טראומה, ולא הרישום הפסיכולוגי. הנתבע מפנה לכך שבתיעוד מיום 20.4.2023 מציין הפסיכיאטר כי הקלון הוסר, בדיקה פסיכיאטרית תקינה והומלץ על המשך טיפול בהפרעת ההסתגלות.

הנתבע טוען שהפרעת הסתגלות היא קונסטיטוציונלית ומקורה במגוון גורמים ומטבעה אינה קשורה לאירוע בודד, ועל כן גם מטעם זה יש לדחות את התביעה שכן מתח מתמשך אינו מוכר כאירוע תאונתי.

בנוגע לטענת התובע בקשר להתנהלות הדיונית של הנתבע, משיב הנתבע כי הוא צעד כברת דרך לטובת התובע על מנת לקצר הליכים ולעומת זאת התובע נמנע מלהציג את רישומי הפסיכולוג. כן מציין הנתבע שהפסיכולוג העיד שאין לו רישומים נוספים אך התברר לאחר הדיון הציג רשימות טיפולים כביכול מזמן אמת, ובית הדין לא היה צריך לקבל ראיות אלה מלכתחילה, ואולם הנתבע בהגינותו הסכים לצירופן. הימשכות ההליך רובצת, אם כן, לפתחו של התובע.

דיון והכרעה

בהתאם להלכה הפסוקה, אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב עבודתו של מבוטח, יוכר כ"תאונת עבודה", אם יוכיח המבוטח שמיד לאחר האירוע או בסמוך אליו, הופיע "נזק פיזיולוגי" וכי קיים קשר סיבתי בין האירוע התאונתי בעבודה לבין אותו "נזק פיזיולוגי". כ"נזק פיזיולוגי" עשויים להיות מוכרים אובדן כושר עבודה, והיזקקות לטיפול רפואי או שיקומי, וזאת בשים לב לכך שהוראות חוק הביטוח הלאומי בעניין ביטוח נפגעי עבודה מקנות זכאות לנפגע בריפוי ובשיקום (עב"ל 60390-10-20 המוסד לביטוח לאומי – דוד נחאיסי (מיום 24.8.2021). לעניין זה, גם היזקקות לטיפול רפואי בתחום הנפשי, מוכרת כ"נזק פיזיולוגי" (בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי – בית הדין הארצי לעבודה (מיום 25.3.1999). עוד רואה בית הדין לציין, שהגדרת "ריפוי" בתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968, כוללת "טיפול פסיכואנליטי ופסיכותרפויטי".

לדעת בית הדין, הגם שאין לומר שהאיפיון של חוות הדעת בסיכומי הנתבע הינו נטול יסוד, חוות דעתו של המומחה מבססת באופן מספק קיומו של "נזק פיזיולוגי" בדמות היזקקות לטיפול רפואי, אשר אירע בסמוך לאחר האירועים המיוחדים שהוכרו, וכן מבססת היא קשר סיבתי בין האירועים המיוחדים לבין אותה היזקקות לטיפול רפואי. במה דברים אמורים?

לדעת בית הדין, חרף הקיצור שבו נקט המומחה בחוות דעתו, ניתן על יסוד האמור בחלק "הדיון" שבחוות הדעת, לבסס את הקביעה שהיזקקותו של התובע לטיפול הפסיכולוג מר אלברטו אנוש, קשורה בקשר סיבתי לאירועים המיוחדים שהוכרו, וכך גם אי הכושר של התובע לעבוד שהוכר לתובע לראשונה על ידי ד"ר אבו סנינה החל מיום 3.9.2020.

הגם שהמומחה לא התייחס לכך במפורש בחוות דעתו, בית הדין סבור שקביעת המומחה בדבר "אבל פתולוגי" שהופיע סמוך לאחר האירועים המיוחדים, באו לידי ביטוי בהיזקקות של התובע לטיפול רפואי אליו פנה ביום 3.9.2020 וביום 7.9.2020, ו"אבל פתולוגי" זה, ומכל מקום – ההיזקקות של התובע לטיפול הרפואי - מהווים "נזק פיזיולוגי" שקשור בקשר סיבתי לאירועים המיוחדים. כך, בתיק הרפואי של התובע תועדו פניות של התובע לטיפול רפואי בתאריכים 3.9.2020 ו-7.9.2020. בביקור מיום 7.9.2020 נרשם מפי התובע כי "לפני מעט יותר משבוע הודיעו לו שהוגשה נגדו תלונה על הטרדה/תקיפה מינית במסגרת העבודה. לא יישן בלילה, חוסר תיאבון, אי שקט. שולל מחשבות או כוונות אובדניות. מאוד מוטרד. זומן לבירור ע"י מנהל מקום העבודה והיועץ המשפטי של מקום העבודה והוטחו בפניו את התלונות. פנה לייעוץ של עו"ד. פנה לייעוץ פסיכולוגי. עשה פוליגרף בו נמצא דובר אמת". עוד ביום 3.9.2020 רשם ד"ר אבו סנינה שהתובע "בדיכאון ומצב רוח ירוד. כל הסיבור לאחר ששמע העובדים מדברים עלה בזמן עבודה. מבקש אישור מחלה". ביום 2.10.2020 נרשם כי "חש מדוכא, הפרעות שינה, תיאבון השתפר, מוטרד מהתלונה והטיפול בתלונה".

המומחה סקר בחוות דעתו טיפולים פסיכולוגיים ורפואיים שקיבל התובע בסמוך לאחר מועד התרחשותם של האירועים המיוחדים. בין היתר, סקר המומחה רישום רפואי של ד"ר רוני טורטן, רופא משפחה, מיום 20.10.2020, שבו תיעד ד"ר טורטן תוכן של שיחה שקיים עם הפסיכולוג אליו פנה התובע בסמוך לאחר האירועים המיוחדים, מר אלברט אנוש. ד"ר טורטן תיעד את תשובתו החיובית של מר אנוש לשאלתו של ד"ר טורטן בדבר ההצדקה להפנייתו של התובע לבדיקת פסיכיאטר, ואכן התובע נבדק על ידי פסיכיאטר ביום 22.10.2022 – ד"ר עמרי עמרם גפני. ברישום הביקור של ד"ר גפני עולה שהתובע התייחס באותו ביקור לאירועים המיוחדים שהוכרו והתייחס למקרים קודמים שבהם הועלו כלפיו טענות להטרדה מינית בעבודה.

די באמור לעיל כדי לקבל את התביעה ולקבוע שהאירועים המיוחדים מיום 30.8.2020 ו-31.8.2020 מוכרים כ"תאונת עבודה", וזאת מבלי להיזקק לשאלת מהות הליקוי הנפשי ממנו סובל התובע.

סוף דבר

התביעה מתקבלת. האירועים המיוחדים מיום 30.8.2020 ומיום 31.8.2020 מוכרים כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

לעניין הוצאות המשפט, בית הדין אינו רואה לסטות מאמת המידה הנקוטה של פסיקתן בהתאם לכפל התעריף של הסיוע המשפטי, וזאת משום שהנתבע חויב בהוצאות בגין איחור בהגשת סיכומיו בהחלטה מיום 24.2.2025.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ההליך בסך 5,800 ₪.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"ו, (31 מרץ 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.