ב"ל 47091-05-14.18

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים (ניידות), מיום 23/4/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי ליקוייו של המערער אינם נכללים ברשימת הליקויים ("ההחלטה").

2.ביום 23/4/14 התכנסה הוועדה, בהרכב מומחה לנוירולוגיה, מומחה לכלי דם ומומחה לאורטופדיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה. למערער נערכה בדיקה קלינית, שממצאיה פורטו בפרק ד' לפרוטוקול. הוועדה סיכמה וקבעה כי ליקוייו של המערער אינם ניתנים ליישום על פי רשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות.

טענות הצדדים

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייחסה כראוי לאבחנה לפיה המערער הינו חולה ALS, ובין היתר לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר פאלח מאזן. נטען עוד כי המערער בן 67 וחרף החמרה במצבו הרפואי לא יוכל להגיש תביעה להחמרת מצב.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי. נטען כי החלטת הוועדה מבוססת על בדיקה קלינית ומסמכים רפואיים שעמדו לעיונה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר שהונח בפני ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון, לא מצאתי צידוק להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

6.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה מצאה שהמערער "נכנס לחדר בכוחות עצמו, ללא שימוש באביזרי עזר, ללא תבנית ספסטית. מסוגל לעמוד על עקבים ועל בהונות בצליעה קלה על רגל שמאל". בבדיקתה הנוירולוגית מצאה הוועדה כוח גס הקרוב לגדר התקין, ולכן אינו מקנה זכאות לגמלת ניידות. הוועדה הפנתה לסיכום האשפוז במחלקה הנוירולוגית בבית החולים גליל מערבי, מיום 23/5/14, וציינה כי "בבדיקה הנוירלוגית באשפוז זה ללא חולשה ברגליים ... מלבד חולשה קלה בשריר גסטרוקנמיוס מימין".

7.עוד עולה מפרוטוקול הוועדה שהאבחנה בדבר מחלת נוירון מוטורי (ALS) עמדה בפני הוועדה, והוועדה הייתה מודעת למצבו של המערער. הוועדה הסבירה כי היא ערה לאבחנה כי מדובר במחלת נוירון מוטורי ולמשמעותה, וקבעה כי הממצאים הנוכחיים בשלב זה של מחלת המערער אינם ניתנים להכללה במסגרת רשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות. מקובלת עלי טענת המשיב, כי מחלה זו בפני עצמה אינה ליקוי המזכה בניידות, אלא נבחנת השפעתה על מצבו הבריאותי של אדם.