ב"ל 46253-06-14

1.ביום 08.11.10 נפגע המערער בתאונת דרכים ונגרם לו ליקוי בכתף ימין ("שבר הומרוס ימין"), פגיעה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

ועדה רפואית מדרג ראשון בדקה את המערער ביום 31.10.12 וקבעה לו נכות בשיעור של 15% בגין הגבלה בתנועות הכתף לפי פריט ליקוי 41(4)(ב) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, ונכות בשיעור של 10% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה בפרק ירך ימין לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) לרשימת הליקויים. לאחר שאותה וועדה החליטה להפעיל את תקנה 15 במלואה, קבעה למערער נכות צמיתה כוללת בשיעור של 36% בתחולה מיום 01.01.12.

על החלטת הדרג הראשון הוגשו עררים הן מטעם המשיב והן מטעם המערער, וועדה רפואית לעררים מיום 14.07.13 קיבלה את ערר המשיב באופן שהחליטה לבטל את שיעורי הנכות שנקבעו בגין פרק ירך ימין, ובהתאם העמידה את הנכות על 19% בגין הגבלה התנועות הכתף.

בגין החלטת הוועדה לעררים הנ"ל הוגש ע"י המערער ערעור לבית דין זה אשר נדון במסגרת תיק 5455-09-13, וביום 25.02.14 ניתן פסק דין אשר הורה על השבת עניינו של המערער לוועדה (להלן: "פסק הדין").

הועדה התכנסה בשנית ביום 18.05.14 ושבה על קביעותיה.

מכאן הערעור שלפני.

2.בדיון בערעור אשר התקיים בפני בית הדין, חזרה ב"כ המערער על נימוקיה בכתב הערר. לגישתה, הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין ולא התייחסה כראוי לפגיעה ממנה סובל המערער בירך, וגם התייחסותה לחוות דעת פרופ' רוזנברג הייתה מוטעית. לטענתה, ההסבר אותו נתנה הוועדה לפריט 35 לרשימת הליקויים מרוקן את הגדרת הפריט מתוכנו. אותו פריט ליקוי נועד למקרים שבהם ישנם כאבים המשפיעים על כושר הפעולה הכללי, ועל כן די בכך שישנם כאבים המשפיעים על כושר הפעולה הכללי כדי לקבוע נכות על פיו.

יישום פריט 35אינו מצריך קיומה של פתולוגיה אורתופדית, כפי שסבורה הוועדה.

הוועדה חזרה על קביעתה בדיון הקודם שבגינו הוחזר העניין אליה, כדי שתתייחס לנושא הכאב כשלעצמו.

עוד נטען, כי משהוועדה בישיבתה מיום 20.01.13 קבעה כי "תנועות מפרק הירך היו מלוות בכאב רב" וקביעה זו מחייבת אותה, מחויבת היא, מכוח פסק הדין לנמק מדוע אותם כאבים אינם מעניקים נכות לפי פריט 35(1) לרשימת הליקויים.

בנוסף נטען, כי הוועדה לעררים לא התייחס כראוי לפגיעה בכתף ולא ברור לאיזה וועדה מתכוונת היא, שכן מעיון בשני פרוטוקולי הוועדה נשוא פסק הדין, לא ניתן למצוא ממצאי בדיקה כלשהם הקשורים למגבלה בכתף.

בהתאם לכך, ולנוכח טעויותיה של הוועדה לעררים, ביקשה ב"כ המערער להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.

3.מנגד, ב"כ המשיב טען כי הוועדה לעררים מילאה אחר הוראות פסק הדין. לטענתו, הפרשנות שהוועדה נתנה לפריט ליקוי 35 הייתה נכונה ומתיישבת עם לשון הפריט. לא מתקבל על הדעת שכל תלונה על כאב, ללא כל ממצא המסביר את הכאב, תזכה בקביעת נכות. הוועדה לא חוזרת על דברים שנכתבו בהחלטה הקודמת. הוועדה התבקשה לשקול הפעלת פריט 35, והיא ציינה שלא ניתן להפעיל אותו כשאין פתולוגיה אובייקטיבית. הדבר מתיישב עם הרישא של פריט 35. אין שבר או ממצא חבלתי עקב התאונה. לכן ברור שלא היה מקום לקביעת נכות.