פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע, יליד 1978, מתגורר בשכונת הר נוף בירושלים, עו"ד עצמאי במקצועו וכן מנהל בחברת "XXX" שבבעלותו העוסקת בהדפסת פנלים לבנייה קלה (להלן: "החברה").

התובע נפגע באירוע תאונתי בעת נסיעתו בטרקטור -טרקטורון (להלן: "הטרקטור") שברשותו ביום שישי 5.2.2021 (להלן: "התאונה" או "האירוע").

התובע הגיש תביעתו זו להכרה בתאונה שאירעה לו כתאונת עבודה במסגרת עבודתו כמנהל שכיר בחברה שבבעלותו. תביעת התובע למל"ל, הנתבע, נדחתה בהחלטה מיום 18.10.2021 מהטעם שלא הוכיח כי נגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.

ביום 28.3.2023 התקיים דיון מקדמי בפני כב' השופט עמי רוטמן. ביום 19.12.2024 נערך בפניי דיון הוכחות, במסגרתו העידו התובע, בנו – מר א' ב' (להלן: "בן התובע") ומר נתן בן מנחם (להלן: "מר בן מנחם"), עמו נפגש התובע ביום התאונה.

טענות הצדדים

לטענת התובע, ביום האירוע נסע בטרקטור שבבעלות החברה יחד עם בנו, לפגישה עם מר בן מנחם. התובע התכוון לבחון אם הטרקטור מתאים לצרכי העבודה המיועדת וככל שכן, ליתן למר בן מנחם להשתמש בו לצורך עבודת שינוע הפנלים והתקנתם ולסכם איתו את פרטי העסקה המשותפת. לאחר שנסעו בדרך עפר ולאחר שמר בן מנחם והתובע בחנו את איכות הטרקטור לשביעות רצונם, נפגשו בתחנת הדלק לארוחה ולסיכום הפרטים העסקיים.

בעת נסיעתו בחזרה לביתו, התהפך התובע עם הטרקטור עליו נסע ונפגע ותאונה זו מהווה תאונת עבודה מהעבודה לבית, כהגדרתה בחוק.

לאחר התאונה סבל מכאבים בחזה אך חשב כי אלו יחלפו. משהכאבים התעצמו, פנה למחרת לאחר צאת השבת לקבלת טיפול רפואי, אז אובחן כסובל משברים בצלעות ובסטרנום. לתובע אין אינטרס דווקא בקבלת התשלום מהמל"ל שכן פנה בתביעה לחברת הביטוח בה הוא מבוטח. יש לקבל את התביעה ולהכיר בתאונה כתאונת עבודה ולאפשר לו למצות את זכויותיו מול הנתבע לתשלום דמי פגיעה ונכות.

לטענת הנתבע, התובע נסע למעשה לטיול טרקטורונים וארוחה משותפת עם בנו ומכר, לשם התאווררות חווייתית בתקופת הקורונה, ולא לפגישה עסקית. התובע לא הוכיח כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו ולא במסגרת חווית אקסטרים של נסיעה בטרקטורון לשם פגישה עם בנו ומכר מהשכונה, או לכל היותר כפעילות נלווית.

התובע נסע על טרקטור יחד עם בנו בן ה-16 ומר בן מנחם התלווה אליהם בטרקטורון נפרד, והשלושה נסעו בדרך לא סלולה ובתוואי הררי ולא בדרך הכביש הראשי, עת הוטל סגר בשל מגיפת הקורונה. התובע לא סיפק הסבר משכנע ומתקבל על הדעת לכך שלמרות שהוא ומר בן מנחם גרים בירושלים בסמיכות הם נסעו עם טרקטורונים לפגישת עסקים בבית שמש מחוץ לירושלים ודווקא בדרך עפר. התובע לא נתן הסבר המניח את הדעת לכך שלא פנה לקבלת טיפול רפואי במועד התאונה.

הנתבע טען כי נפלו בגרסת התובע ועדיו סתירות ואי דיוקים בנוגע לתאונה הנטענת, וכן עלו תהיות ותמיהות באשר לעניינים הבאים: הסיבה לנסיעה בדרך עפר; העובדה כי נסעו בדרך עפר ללא עגלת הנגרר וללא כל משא של פנלים – נסיעה אשר אינה מדמה נסיעת עבודה שגרתית בכביש סלול עם עגלת הנגרר המכילה את המשא; המטרה העיקרית של הפגישה בין הצדדים לא ברורה - האם בדיקת הטרקטור או הפגישה שלאחריה; שנת קניית הטרקטור (2019) למול השנה בה החליט התובע לבדוק אם הטרקטור מתאים לשינוע של פנלים; מהי הסיבה לכך שהתובע לא נסע יחד עם מר בן מנחם על הטרקטור, אותו ביקשו לבדוק לצרכי עבודה ומה היה מקום המפגש של התובע עם מר בן מנחם לצורך הנסיעה המשותפת, כאשר כל אחד מהם הגיע על הטרקטור שלו; בנו של התובע העיד כי לא שמע את תוכן השיחה בין התובע לבין מר בן מנחם; עדותו של מר בן מנחם לעניין ההסכם שנכתב ונחתם על גבי מפית נייר לא היתה אחידה. כמו כן לטענת הנתבע אין קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע לבין התאונה. משכך, יש לדחות את התביעה.

המסגרת הנורמטיבית

הפלוגתא בענייננו היא אם התאונה אירעה תוך כדי ועקב עבודת התובע כמשמעה בחוק.

בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מוגדרת "תאונת עבודה" בזו הלשון:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

סעיף 80 לחוק קובע בעניין חזקת הסיבתיות כך:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".

הנטל הרובץ על כתפי עצמאי הוא מוגבר. בית הדין הארצי לעבודה פסק בעניין נטל ההוכחה המוטל על עצמאי כך:

"עצמאי כמו עובד שכיר נדרש לנטל הוכחה רגיל (מאזן ההסתברויות) על מנת להוכיח כי ארעה לו תאונה תוך כדי העבודה וכי תאונה זו היא עקב העבודה. השימוש במונח "נטל הוכחה מוגבר" בהקשר של עצמאי נעשה בפסיקה בשני הקשרים:

הראשון, כאשר התאונה מתרחשת באזור "דו-מהותי", למשל בביתו של העצמאי... הגיונם של דברים יפה גם לשכיר הנפגע באזור "דו-מהותי";

השני, בהקשר של הנטל הכפול המוטל על עצמאי, שלא כזה המוטל על עובד שכיר, להוכיח גם את יסוד ה"עקב", גם אם עלה בידו להוכיח את יסוד ה"תוך כדי"

(עב"ל (ארצי) 2401-04-22 חסיד טחלוב – המוסד לביטוח לאומי (28.9.2022)).

בית הדין הארצי וכן בתי הדין האזוריים דנו בשורת מקרים באשר לפעולות דו מהותיות הנעשות בזיקה לעסקו של המבוטח העצמאי, וקבעו כי לא די בכך שמדובר בפעילות מעורבת שהסיבה הפרטית והטעם העסקי מקבילים בה, אלא יש צורך בכך שהמרכיב של העבודה בפעילות זו יהיה משמעותי כך שיעמוד אף בפני עצמו. במקרה של נסיעה מעורבת למשל, נדרש שאף לולא המרכיב הפרטי, היתה נסיעה זו מבוצעת בשל המטרה העסקית. כך למשל נקבע בעב"ל (ארצי) 49924-12-22המוסד לביטוח לאומי - כוכבה בן חיים(30.8.2023) באשר לפעילות הנלווית ככלל ולנסיעות דו מהותיות בפרט, כי המטרה התעסוקתית- עסקית של הנסיעה צריכה להיות חשובה דיה כך שתעמוד גם בפני עצמה במקביל למטרה הפרטית וזאת גם בעת הפגיעה:

"פגיעות הנגרמות במסגרת פעולות דו מהותיות או בזירות דו מהותיות עשויות להיחשב במקרים מתאימים כתאונת עבודה, ואין באופיין הדו מהותי – כשלעצמו – לשלול את הדבר. זאת, בכפוף למבחני סבירות – שהתפתחו בפסיקה – כש"בחינת 'סבירות' הקשר שבין הפעולה לעבודה נועדה למנוע תוצאה החורגת מההיגיון שבביטוח מפני תאונות עבודה" (עב"ל (ארצי) 131/09 אריה ברזילי - המוסד לביטוח לאומי 10.10.2010). בהקשר לפעולות אלו פותחה תפישת הפעולה הנלווית, כשההיגיון שבבסיסה הוא שגם תאונות שאירעו לא תוך כדי שעות העבודה עשויות להיחשב כתאונה "עקב העבודה" אם התאונה ארעה בפעילות הנלווית באופן סביר לעבודה. זיהוי הפעולה הנלווית נעשה, דרך כלל, באמצעות מבחן דו שלבי, כשבשלב הראשון נבחנת מסגרת האירוע בה נפגע העובד ומידת זיקתה לעבודה, ובשלב השני נבחן האירוע התאונתי הספציפי בו נפגע העובד....  נסיעה דו מהותית – לעיתים עובד נוסע ליעד תוך שהוא מתכנן לשלב באותו היעד פעילות לצורכי עבודה ופעילות פרטית. ... צריך שהמטרה העסקית תהא חשובה למעביד כך, שלו העובד היה מאבד עניין במטרה הפרטית לנסיעה, היו בכל זאת שולחים אותו, או עובד אחר, למען השליחות העסקית, ואפילו במועד אחר" (מתוך דב"ע (ארצי) לח/0-36 טלמור רפאל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ט 332 (1978)).."

כדברי חברתי כב' השופטת חני טל פרימור, "ניתן לסכם אפוא, כי על מנת ש"אירוע דו מהותי" יוכר כ"תאונת עבודה", יש להראות כי ההיבט באירוע, הנוגע לעבודה או למשלח היד (כשמדובר בעצמאי), היה משמעותי במידה כזו שגבר באופן מובהק על ההיבט הפרטי שבאירוע."

(ב"ל (י-ם) 21943-02-24עירית לוי פטל - המוסד לביטוח לאומי(1.1.2025)).

דיון והכרעה

התובע מסר כי נפגע בעת שנסע בטרקטור בחזור מפגישה עסקית שמטרתה היתה הרחבת פעילות החברה ופתיחת מיזם עם מר בן מנחם לשינוע והתקנת פנלים מבודדים מטעם החברה. התובע התעתד להרחיב את פעילות החברה, שעיסוקה במכירת פנלים מבודדים לקבלנים, כך שימכור אותם ישירות למר בן מנחם שיבצע את ההתקנה בבתי הלקוחות (הודעת התובע נ/2 עמ' 1 ש' 14-21, הודעת מר בן מנחם מיום 13.10.23 נ/3, עמ' 1 סיפא). בכך קיווה לחסוך חלק מעלויות הקצה תוך שיתוף פעולה עם מר בן מנחם אשר ישתמש לשם כך בטרקטור של התובע. התובע מסר לחוקר מטעם הנתבע בהודעתו מיום 11.10.2021 (נ/2) כי שוחח טלפונית עם מר בן מנחם, אותו הוא מכיר מהשכונה בה הם מתגוררים והשניים קבעו להיפגש ביום 5.2.2021, יום שישי, בשעה 12:00.

התובע נסע יחד עם בנו בן ה-15 אותה עת על גבי הטרקטור ומר בן מנחם נסע על הטרקטור שלו ושניהם יצאו מהר נוף לכיוון בית שמש בדרכי עפר, כדי לבחון את איכות הנסיעה של הטרקטור בתנאי שטח ובפרט בדרכי העפר בדרך לבית שמש. התובע הצהיר כי מאחר שהמפעל שמספק לחברה את הפנלים ממוקם בבית שמש (צורפו חשבוניות של מפעל פוליפח בית שמש נספח 5 לתצהיר התובע, ס' 6 לתצהירו), נסעו בדרך לבית שמש כדי לבדוק את תנאי הדרך שיהיו במציאות.

התובע ומר בן מנחם הסבירו בעדויותיהם כי הם לא נסעו יחד בטרקטורון מאחר שבנו של התובע אשר מסייע לו בעבודתו (אף כי אינו יכול לנהוג בשל גילו), נסע עמו ובטרקטור יש רק שני מקומות ישיבה (פרוטוקול עמ' 30 ש' 10-11), וכן מאחר שהם מתגוררים בשני קצוות שונים בשכונה (פרוטוקול עמ' 4 ש' 37-38) ובאותה העת היה סגר בשל מגיפת הקורונה ועל כן הם העדיפו שלא להסתובב יותר מדי בחוץ (פרוטוקול עמ' 5 ש' 1-2; עמ' 6 ש' 16-17). לטענת התובע הנתמכת בעדות מר בן מנחם, הנסיעה בדרכי העפר היתה בשל כך שמדובר היה בתקופת הקורונה והם חששו ממחסומים שנועדו למטרת פיקוח על טעמי הנסיעה ונסעו בדרכי עפר צדדיות ולא בכביש בין-עירוני וכן על מנת לבחון היטב את איכות הנסיעה של הטרקטור. מר בן מנחם מסר פרטים דומים לחוקר מטעם הנתבע בהודעתו (נ/3 סיפת עמ' 2) על מהלך הנסיעה וכי הוא בחר את יעד הנסיעה ואת מסלול הנסיעה ומטרתה. התובע תיאר בהודעתו לחוקר המוסד (נ/2) את מסלול הנסיעה למקום הפגישה - דרך מבשרת והיקב שצמוד לתחנת הדלק של בית שמש.

בעניין זה טוען הנתבע כי לא ייתכן שהנסיעה נועדה לבחון את הדרך המדויקת למפעל שכן הדרך מירושלים לבית שמש היא בכביש מהיר בדרך סלולה שבה הגבלת מינימום של מהירות 55 קמ"ש בעוד הטרקטור מוגבל למהירות של עד 40 קמ"ש. דומה כי דווקא טענה זו של הנתבע טומנת בתוכה דבר והיפוכו – אם אכן היתה כוונה לשנע את הפנלים בדרך עפר לאור הגבלת המהירות על הטרקטור, הרי שדרכי העפר לכשעצמן לא היו אמתלה כי אם צורך. מכל מקום ברי כי ישנם כבישים גם בדרך לבית שמש שאינם בהכרח כבישים מהירים והתובע עצמו הבהיר בחקירתו כי לא חיפש "מה הדרך הנכונה לנסיעה למפעל בבית שמש אלא בודק את הכלי אם מתאים לעבודה מאומצת בנסיעות הלוך וחזור בעליות וירידות כאלה, והדרך הטובה יותר היא בבדיקה כפי שציינתי, דרך לא סלולה. ככה מרגישים את המאמץ של הכלי וחום מנוע, הרבה יותר מאשר בכביש רגיל". (נ/2, עמ' 3- 4, ש' 97-100). בכך גם סבר התובע כי יהא די לשם בחינת העומס על הטרקטור ולא יהיה צורך לבדוק את הטרקטור בהעמסת פנלים.

במהלך הנסיעה עצרו התובע ומר בן מנחם להפסקה ואז נטל מר בן מנחם את הטרקטור של התובע לנהיגת ניסיון קצרה ובחן אותו אם הוא מתאים לצרכי העבודה (נ/3). התובע ומר בן מנחם הבהירו כי מר בן מנחם בחן את יכולת הנסיעה של הטרקטור כאשר נסע עם הטרקטורון שלו מאחורי הטרקטור שעליו נסעו התובע ובנו, וכן נסע עליו בעצמו (פרוטוקול עמ' 6 ש' 33-35; עמ' 30 ש' 15-16, 22-23). השניים הבהירו כי בזמן שמר בן מנחם בדק את הטרקטור יחד עם התובע, בנו של התובע חיכה בצד וכי בחלק מהבדיקות גם התובע עצמו חיכה בצד, כמו גם הטרקטורון של מר בן מנחם שלא צריך היה לעבור בדיקה (פרוטוקול עמ' 7 ש' 1-10; עמ' 30 ש' 17-20).

לאחר מכן המשיכו בדרכם וקיימו פגישה בת כמחצית השעה בתחנת דלק סמוכה במסגרתה סעדו מחוץ למסעדה ודנו בפרטים העסקיים של הפרויקט המתוכנן. הוצגה תמונה של התובע, בנו ומר בן מנחם יושבים יחד סביב שולחן בחוץ (נספח 1 לתצהיר התובע). אף כי לא צוינו על גביה תאריך ושעה במטרה להוכיח כי התמונה צולמה במקום ובמועד בו התקיימה הפגישה, עדיין מדובר בראיה לתמיכה בגרסת התובע שממקמת את שלושת האנשים הרלוונטיים ביחד באירוע כפי שנטען.

במהלך הפגישה נחתם הסכם עם מר בן מנחם על מפית נייר הסכם חתום בינו לבין מר בן מנחם שנכתב על גבי מפית נייר (נספח 2 לתצהיר התובע) (להלן: "ההסכם"), על גבי המסמך נרשם התאריך 5.2.21. אכן התוכן של ההסכם קצר והוא יותר בגדר זיכרון דברים. בסופו של יום ההסכם לא יצא לפועל ולא מומש, לדברי מר בן מנחם בשל כך שהתובע לא שב אליו והיה חולה תקופה והדברים "התפוגגו" (נ/3 עמ' 2, בעדותו פרוט' עמ' 31 ש' 5- 6, עמ' 32 ש' 33- 37). מר בן מנחם אף לא זכר בוודאות במסגרת עדותו אם מעבר לסיכום בעל פה, בסוף נחתם הסכם כזה והיכן הוא, אלא אמר "ישבנו, היה איזה משהו שכתבנו, לא זוכר אם זה קיים בכלל.. חתמנו איזה מסמך" (פרוט' עמ' 31 ש' 18-20). לא מן הנמנע כי זאת גם בשל כך שהמקור נותר אצל התובע. טענת הנתבע כי העובדה שההסכם נחתם על גבי מפית נייר, יש בה כדי להעיד כי התובע לא הגיע ערוך לפגישה ובהכרח מלמדת על כי לא תוכנה פגישה עסקית, אינה מקובלת שכן משהפגישה היתה בשטח ולא במשרד, ומשסגירת הדברים היתה תלויה בשביעות רצונם מתוצאות בדיקת הנסיעה בטרקטור, אין לצפות מהתובע שיגיע עם עותק הסכם מודפס ומוסדר.

בדרך חזרה לבית התובע בירושלים, מר בן מנחם עקף את התובע ובנו ונסע קדימה. לאחר זמן מה התובע התהפך עם הטרקטור. מר בן מנחם מסר בהודעתו ובעדותו כי כאשר הבחין שהתובע לא נמצא מאחוריו, חזר אחורה וסייע בחילוץ מהטרקטור והפיכתו חזרה (פרוט' עמ' 31 ש' 37-39, עמ' 32 ש' 1-2, נ/3). לאחר התאונה, התובע המשיך לנסוע בטרקטור לביתו לאט לאור מצבו הרפואי והם הגיעו לבית סמוך לשבת. התובע מסר בהודעה לחוקר כי "אני בעצמי נהג אמבולנס וחובש כבר 21 שנה, לא ראיתי פגיעה פנימית או קנמטיקה קשה שהצריכה פינוי מיידי ולחלל על זה שבת. חוץ מדימום בראש שטופל על ידי לא היו דימומים או דברים מסוכנים, לכן לא פניתי בשבת." (נ/2 עמ' 4 ש' 135, עמ' 5 ש' 136-137). כן העיד כי ערך שיחת התייעצות עם מכר שלו שעובד בבית חולים שערי צדק לגבי מצבו הרפואי בה נאמר לו כי ככל שאין פגיעה פנימית המצריכה פנייה מידית לקבלת טיפול רפואי אין הוא חייב לעשות כן שכן ככל שיפנה בשעה זו ביום שישי, לדבריו "הלכה השבת" (פרוט' עמ' 22 ש' 19, ש' 31- 39). התובע העיד כי במהלך השבת סבל מכאבים ועל כן פנה לאחר צאת השבת לקבלת טיפול רפואי ב"טרם", שם הפנו אותו למיון בבית חולים שערי צדק.

התובע הציג מסמכים רפואיים (נספח 1 לכתב התביעה) המלמדים כי בזמן אמת מסר לרופאיו על התאונה כי היא אירעה במהלך עבודתו:

סיכום ביקור ב"טרם" מיום 6.2.2021 בו צוין כי "יום טרם קבלתו התהפך עם טרקטור בזמן עבודתו"; סיכום שחרור מבית החולים שערי צדק מיום 6.2.2021 בו צוין כי "אתמול בעבודה התהפך מטרקטור בגובה טרקטורון", ומיום 10.5.2021 בו צוין כי "כי לפני כ-5 ימים היה מעורב בתאונת דרכים בעבודה - התהפך מטרקטור"; מסמכים רפואיים מאת ד"ר אילן פרידמן, מומחה לכירורגיה אורתופדית, מיום 22.2.2021 בהם צוין כי "בתאריך 5.2.21 עבר תד בזמן עבודה התהפך עם טרקטור"; סיכום ביקור אצל ד"ר מיכלבסקי ולדימיר, מומחה לכירורגיה, מיום 4.3.2021 בו צוין כי "בתאריך 05/02/2021 עבר תאונת עבודה – ת.ד. עם התהפכות של טרקטור".

סוג הטרקטור אף הוא יש בו כדי ללמד על שיוכו לעבודה ולא לחוויה כטענת הנתבע. התובע בהודעתו (נ/2, עמ' 1 ש' 17-18) מציין "קניתי טרקטור קטן, שרשום ברשיון רכב "טרקטור משא". הוא חסום עד 40 קמ"ש, אבל המעלה הגדולה שלו – מורשה כביש. טרקטורון לא מורשה כביש, יש לו לוחית ירוקה. ולכביש דרושה לוחית צהובה."

אף כי גובהו של הטרקטור נמוך יחסית, כטרקטורון, אין מדובר בטרקטורון אקסטרים כי אם בטרקטור המשמש את התובע בעבודתו מאז נקנה ב-2019.

מר מנחם ציין כי הוא אינו עובד עם התובע ולא נתן לו שירות בעבר וכן כי לא נסע בעבר לטיול טרקטורונים יחד עם התובע "אין לו בכלל טרקטורון, יש לו טרקטור כזה, לא משהו לטיולים".

טענת הנתבע כי הנסיעה נועדה למטרה חווייתית לא נתמכה בראיה. התובע ומר בן מנחם ציינו שתי תכליות לנסיעה, אולם אלו אינן סותרות ואינן מהוות פגם בגרסה. מטרת הנסיעה היתה הן כדי לבחון את האיכות של הטרקטור והתאמתו לביצוע הפרויקט והן לקיום הפגישה. למעשה, מדובר במטרה מתפתחת שכן הנסיעה מלכתחילה נועדה לבחון אם הטרקטור מתאים לצרכי העבודה מבחינת יכולת נסיעה מאומצת וארוכה בעליות ובתוואים קשים ולאחר שהיו שבעי רצון מהתוצאות, ניהלו מו"מ על תנאי ההתקשרות לביצוע העבודה האמורה. ככל שלא היו מרוצים מביצועי הטרקטור מן הסתם לא היו מתיישבים לאותה ישיבה עסקית בה דיברו על הפרטים.

גם אם נכון היה לראות כטענת הנתבע בפעילות התובע פעילות מעורבת, שיש בה גם סממנים פרטיים, ולא רק פעילות עסקית טהורה, הרי שברי כי העיקר בפעילות התובע באותו יום היתה למטרת העסק, והסממנים הפרטיים היו מינימליים. כך, לגבי נוכחות הבן (אף שהשפיעה על כך שהנסיעה לא היתה יחד עם מר בן מנחם אלא בנפרד. התובע מסר כי בנו נהג לסייע לו בעסקו אף שלא היה עובד החברה אותה עת ולא יכול היה לנהוג בשל גילו) וכך לגבי הסעודה המשותפת שבמהלכה הפגישה וחוויית הנסיעה – היבטים אלו הם נלווים לפעילות וברי כי הנסיעה היתה יוצאת לפועל גם לולא זאת. אכן, יש עניינים שונים שלא בהכרח הובררו עד תום בדברי התובע ועדיו. יחד עם זאת, התובע ועדיו נתנו לרוב השאלות שעלו הסבר שמתיישב עם התמונה הכללית, או לכל הפחות מתאפשר. לא שוכנעתי כי בתמיהות שהעלה הנתבע יש כדי לסתור את קרות המקרה ואת מטרת הנסיעה.

כך למשל, דווקא העובדה שבן התובע לא התעניין כלל בתוכן השיחה יש בה כדי לרמז על הפן העסקי שבה (פרוט' עדות בן התובע עמ' 35 ש' 30-35), שכן לא היתה שיחת מכרים חברותית ונינוחה כי אם שיחה עסקית שמטבע הדברים אינה מעניינת את הבן הקטין, למעט החתימה על המפית שזכר בהיותה יוצאת דופן.

התובע ומר בן מנחם מסרו פרטים דומים על מהלך הנסיעה ומטרתה ועל התאונה. הרושם העולה מהעדויות הוא כי ככלל גרסתו של התובע מתיישבת עם גרסתו של מר בן מנחם, המהווה עד אובייקטיבי באופן יחסי, שכן בסופו של יום הוא לא עבד יחד עם התובע, הוא אינו קרוב משפחה של התובע ואין לו אינטרס בתוצאת ההליך. יש ליתן לכך משקל משמעותי בעניין קבלת גרסת התובע כי במועד התאונה היה בדרכו חזרה מפגישה עסקית עם מר בן מנחם. יוזכר כי עצם קרות התאונה במועד בו אירע לא היה שנוי במחלוקת והוגדר כמוסכמה, אף שנראה כי הנתבע בסיכומיו ובחקירה הנגדית מפקפק גם בכך. החשיבות שיש לייחס לאנמנזה ולתיאור המקרה מפי התובע בזמן אמת בעת קבלת הטיפול הרפואי ידועה, כך שבמסמכים הרפואיים שהציג התובע יש כדי לתמוך בגרסתו הן לגבי קרות האירוע והן באשר למטרת הנסיעה, אשר הוא שב עליה שוב ושוב. לא בכדי לא חלק הנתבע על כך שהמקרה עצמו אירע ובמועד בו אירע. אין בעובדה שהתובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי במועד התאונה אלא רק למחרת כדי לפגוע במהימנות גרסתו ולא ברור מדוע מעלה זאת הנתבע שוב אף שעצם קרות האירוע אינו שנוי במחלוקת כאמור. לפיכך, טענת הנתבע כי נסיעתו של התובע נועדה למטרת טיול טרקטורונים בשטח, נדחית ומתקבלת טענת התובע כי היה בדרכו חזרה מפעילות עסקית במסגרת עבודתו בחברה.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, נקבע בזאת כי אכן אירע לתובע אירוע תאונתי במסגרת עבודתו בחברה שבבעלותו בתאונה ביום 5.2.2021 בעת נסיעתו על גבי הטרקטור בחזרה לביתו. הנתבע יודיע עמדתו בנוגע לקשר הסיבתי בין הליקויים הרפואיים להם טוען התובע לבין התאונה, בתוך 45 יום מהיום.

הנתבע יישא בהוצאות התובע ושכר טרחת בא כוחו בסך 5,000 ש"ח בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהיום.

ניתן ביום ד' כסלו תשפ"ו, (24 נובמבר 2025), בהעדר הצדדים ונשלח אליהם.

תוקן ביום ד' כסלו תשפ"ו, (24 נובמבר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.