ב"ל 45883-03-13 וויליאמס נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובעת הגישה תביעה לתשלום מענק אשר ניתן לחיילים משוחררים בגין עבודה מועדפת (להלן: המענק), כמשמעותו בסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: החוק).

2.התובעת השתחררה משירות סדיר בצה"ל ביום 10.11.2010.

3.התובעת עבדה בעבודה נדרשת בשני מקומות:

בחודשים 2-4/2011 בחברת "טמרס מלונות בע"מ", בתפקיד מלצרית.

בחודשים אוקטובר 2011 עד פברואר 2012 בחברת "אי.אס.אס" בשטחה של חברת "רותם אמפרט דשנים" בתפקיד מנקה.

4.התביעה לתשלום המענק נדחתה מאחר ומיום שחרורה מצה"ל של התובעת (10.11.2010), ועד תום שנתיים מיום זה (9.11.2012), התובעת לא צברה תקופת עבודה של שישה חודשים מלאים, כאמור בסעיף 174 (ב) (2) לחוק.

5.אין חולק כי התובעת עבדה בחברת "אי.אס.אס" במשרה חלקית של 4 שעות יומיות בלבד, והצדדים חלוקים האם ההיקף של העבודה של התובעת בחברת "אי.אס.אס" הוא ההיקף הנדרש לצורך זכאותה למענק.

6.התובעת טוענת כי היא וחברתה פנו לנתבע טרם החלו לעבוד וביררו האם העבודה כפי שהוצעה להם תוכר לצורך קבלת המענק, ומשנענו בחיוב, החלו לעבוד.

עוד טוענת התובעת, כי מהצהרת המעסיק עולה, כי במשרתה של התובעת היו נהוגות משמרות בנות 4 שעות בלבד. כאשר התובעת ביקשה לעבוד יותר שעות, היא נענתה בשלילה ורק לעתים רחוקות כאשר עובדות אחרות לא הגיעו והיה צורך למלא את מקומן, איפשרו לה לעבוד במשמרת נוספת. הניסיונות להביא לעדות את מר שמעון אסולין, מנהלה הישיר של התובעת, עלו בתוהו.

התובעת טוענת עוד, כי אין היא אחראית לכך שהמעביד לא יכול היה לספק לה עבודה בת 8 שעות, ואין גם בחוק כל מגבלה בעניין מספר השעות אשר יש לעבוד ביום עבודה. הנתבע גם לא הוכיח כי מסגרת העבודה הנהוגה בענף ובמקום העבודה היא בת 8 שעות.

כמו כן, מעדותה של חברתה, נצחיה קוויק, עולה כי היא קיבלה את המענק, כאשר עבדה בחברת "אי.אס.אס" יחד עם התובעת.