ב"ל 45490-06-1314 לויזון ירון נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע (להלן: המוסד) לדחות את תביעתו להכיר בטנטון ממנו הוא סובל לטענתו כפגיעה בעבודה מכוח סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק), מן הטעם שהוא אינו ממלא אחר התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 84א(ב) לחוק.

2.התובע יליד 1953, עובד במפעלי ים המלח למעלה מ-30 שנה.

3.במסגרת עבודתו עבד התובע בסביבת רעש מזיק.

4.המוסד הכיר בירידה בשמיעה של התובע כפגיעה בעבודה.

5.המוסד דחה את תביעת התובע להכיר בטנטון ממנו הוא סובל לטענתו כפגיעה בעבודה. לטענת המוסד, אין לתובע "תלונות חוזרות ונשנות" על טנטון לפני הגשת התביעה למוסד. בנוסף, ישנה בדיקת שמיעה אשר קובעת במפורש כי התובע אינו חש בטנטון.

6.התובע טען כי כפי העולה מן המסמכים הרפואיים שהגיש, קיים תיעוד על שתי תלונות נפרדות לשני רופאים שונים ביחס לטנטון, טרם הגשת התביעה. אמנם מדובר בתלונות שנעשו באותו יום ממש, ואף בסמוך למועד הגשת התביעה למוסד, אך לטענתו אין בחוק הגדרה של תקופת מינימום בין התלונות לבין הגשת התביעה, ולפיכך יש לנקוט פרשנות מקלה עם המבוטחים בעניין זה.

7.המסגרת הנורמטיבית 

סעיף 84א(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע:

84א. (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;