י.א. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.מושא התביעה שבפנינו הינה החלטת הנתבע שלא להכיר במחלת הפרקינסון ממנה סובל התובע (להלן: "המחלה") כנובעת מתנאי עבודתו במשך השנים בחברת תע"ש, וזאת על דרך המיקרוטראומה.

2.תביעת התובע נדחתה על ידי הנתבע, בהתאם להודעת פקיד התביעות מיום 03.01.16, וזאת על בסיס הנימוק ולפיו אין כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין המחלה הנטענת.

מכאן התביעה שבפנינו.

3.הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה הרפואי, אשר יופנו אליו שאלות על בסיס התשתית העובדתית, כפי שהצדדים הסכימו עליה במהלך הדיון שקוים במעמדם ביום 02.02.17, ולאמור –

א.התובע עבד בתע"ש במחסן חומרי גלם בין השנים 1988 עד 1998 וכן תקופה נוספת משנת 2006 ועד 2014.

ב.התובע בתפקידו היה אחראי על מחסן חומרי הגלם אשר היה מצוי במבנה של 1,000 מ"ר, אשר בתוכו היה חלל תחום בגודל של כ- 250 מ"ר ולו דלת ברזל גדולה במפתח של כ- 3 מטר אשר הייתה פתוחה וכן שני פתחי אוויר למעלה. גובה כל המבנה היה כ- 8 מטר.

המחסן היה מבנה ארוך ורחב ובו מספר דלתות גדולות לאורכו לצורכי כניסת מלגזות. הדלתות באופן רגיל סגורות למעט שתי דלתות, אחת מול השנייה, אשר יוצרות זרימת אוויר במחסן וכן פתחי אוורור גדולים בחלקו העליון עם רשת.

החומרים במחסן נמצאים על משטחים או מדפים באריזות שונות של עץ, קרטון ושקים.

ג. בנוסף, היה התובע אחראי על סככת פינוי פסולת של המפעל. כאשר נסתיים הליך הייצור, פונתה הפסולת לסככה פתוחה זו (להלן: "אתר הפסולת") ומשם פונתה לרמת חובב.

הפסולת שפונתה מחצרות המפעל לאתר הפסולת הגיעה בשתי תצורות – האחת, נוזלית והשנייה, מוצקה.

ד.הפסולת המוצקה כללה שבבי עופרת ושבבי פליז. התובע לא היה צריך לטפל פיזית בפסולת המוצקה אלא היה נמצא בקרבתה בין חצי שעה לשעה ביום, כאשר היה עובד באזור אתר הפסולת.