ק' נ' המוסד לביטוח לאומי

פ ס ק ד י ן

1.מבוא – מונחת לפנינו תביעתו של מר ה.ק. (להלן: "התובע"), כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, הנתבע בהליך זה (להלן: "הנתבע"). הנתבע דחה בהחלטתו מיום 28.11.2014 את תביעת התובע להכיר באירוע שאירע לו לטענתו ביום 13.8.2012, כפגיעה בעבודה ולפי סעיף 79א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

2.המחלוקת בין הצדדים – התובע הינו רופא במקצועו. לטענתו, ביום 13.8.2012 הוא לבש על רגליו כפכפים, ובעת הירידה במדרגות בית החולים "משפחה קדושה" בנצרת שם הוא עבד, השתפשף עקב רגלו הימנית במדרגה ׁ(להלן: "האירוע"). התובע טוען כי כתוצאה מהאירוע הנטען, נגרם לו שפשוף עמוק וכן זיהום בקרסול, דבר אשר דרש טיפול ממושך באנטיביוטיקה. בהמשך, כך לטענתו, בעקבות הסתבכות והידרדרות במצבו, הוא נדרש גם לטיפולים ארוכים אשר הביאו להיעדרותו הממושכת מהעבודה (ראו סעיפים 4-3 לכתב התביעה).

3.בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה נדחתה כאמור על ידי הנתבע, וזאת על בסיס הנימוק כי לא הוכח כי נגרם לו אירוע תאונתי "תוך כדי ועקב העבודה" בהתאם לדרישות החוק. הנתבע כופר בכך שהתקיים בכלל אירוע תאונתי כלשהו בתאריך 13.8.2012 (ראו סעיף 5 לכתב ההגנה). עוד טוען הנתבע, כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע הנטען ובין מצבו הרפואי של התובע, וכי השפעת האירוע הנטען, ככל שהתרחש, הינה פחותה משמעותית אל מול גורמים אחרים לרבות מצבו הרפואי של התובע קודם לאירוע (ראו סעיפים 7-6 לכתב ההגנה). מכאן התביעה שבפנינו.

4.התשתית הנורמטיבית – סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". בסעיף 83 לחוק נקבעה חזקת הסיבתיות, ולפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; אולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים". יחד עם זאת, מקום בו טוען עובד לקיומה של תאונת עבודה, מוטל עליו בראש ובראשונה להוכיח קיומו של האירוע התאונתי הנטען על ידיו.

5.מן הכלל אל הפרט – לאחר ששמענו ביום 26.9.2016 את העדים מטעם התובע – התובע עצמו וביתו, ד"ר נ.ק. (להלן: "ד"ר ק'"), מצאנו כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה שמוטל עליו באשר להתרחשותו של האירוע הנטען. זאת, מהנימוקים המצטברים להלן.

6.ראשית, נציין כי לא היו כל עדים לאירוע הנטען, ואף לא הוגשה לפנינו כל ראיה (ולמשל – צילום) של המדרגות שעליהן לפי הנטען התובע חיכך את רגלו – מדרגות שהינן "משופשפות, חדות ואינן תקניות", כטענת התובע בסעיף 2 לסיכומיו. מטעם התובע העידה אומנם ביתו, ד"ר ק', אך עדותה נגעה לתקופה שלאחר האירוע עצמו, ואף לתוכן עדות זו נתייחס בהמשך. אין חולק כי ד"ר ק' לא ראתה בזמן-אמת את פגיעתו של אביה.

7.זאת ועוד, לטענת התובע, במשך 10 ימים לאחר האירוע הנטען, הוא טיפל בעצמו באמצעות אנטיביוטיקה שאותה סיפקה לו האחות האחראית של המחלקה האורתופדית, וכן ערך בדיקת דופלר עצמאית בעזרת טכנאי בית החולים, אשר מסר לו את תוצאות הבדיקה בע"פ (סעיפים 10-8 לתצהיר התובע). אולם, התובע לא הביא בפנינו את עדותם של האחות ושל הטכנאי, ובכך התקיימה לכאורה מסכת טיפול שלמה, במשך 10 ימים, אשר אין לה כל תיעוד וכל חיזוק מלבד טענותיו של התובע עצמו, מבלי שיש בידו לחזק טענות אלו.

8.בנסיבות אלו, והיות שלא הובא בפנינו כל עד או ראיה, היכולים לאשר את נסיבות התאונה כשלעצמה, יש לחקור וללמוד אודותיה באמצעות הראיות האחרות אשר נאספו אל התיק. בענייננו, מצאנו כי אין בראיות הנוספות על מנת לאשש את קיומה של התאונה, ואף להיפך, כפי שנפרט להלן.