המוסד לביטוח לאומי נ' א.ס.

1.המשיב נפגע ביום 26.06.15, בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי המערער כתאונת עבודה, אשר בגינה נגרמו לו "כאבים בצוואר, בגב תחתון ובשורש כף יד שמאל".

המשיב ביקש לקבוע את נכותו בגין התאונה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ב- 15.07.16 קבעה כי נותרה לו 0% נכות יציבה, בתחולה מיום 25.09.15.

המשיב הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים דנה בו ביום 27.10.16 (להלן: "הוועדה"), קיבלה אותו, ובתוך כך קבעה למשיב נכות בשיעור של 10% בניכוי נכות בשיעור של 5% בגין מצב קודם.

כנגד הקביעה האמורה נסב הערעור שלפני, שהוגש על ידי המוסד לביטוח הלאומי – המערער.

2.לטענת המערער, הוועדה לא ערכה למשיב בדיקה קלינית כנדרש, ולכן אין כל יסוד לקביעתה כי למשיב נכות בשיעור של 10%. החלטת הוועדה בדבר ניכוי בגין מצב קודם אינה מנומקת. הוועדה אינה מציינת מהי מידת ההגבלה בהתייחס למצב קודם ולכן גם לא ניתן ללמוד מדוע ניכתה רק מחצית. כל ממצאי הוועדה היו קיימים עוד קודם לתאונה בהתאם לתיקיו הרפואיים של המשיב אשר לא נותרה לו כל נכות בגין התאונה, כאשר הוועדה כלל לא נדרשה לתיעוד זה.

3.במעמד הדיון העיר בית הדין את הדברים הבאים -

"בית הדין מפנה תשומת לב המשיב לכך שנראה לכאורה כי הוועדה לא ערכה חשבון עו"ש כדין במובן זה שלא התייחסה למסמכים שמצויים היו בפניה ולאורם הייתה הצדקה לקביעת דרגת נכות של 10% עוד עובר לתאונה.

לפיכך, נראה שנכון יהא להשיב את עניינו של המשיב לוועדה לעררים על מנת שתתייחס למלוא החומר הרפואי הקיים בעניינו ותשקול מחדש, תוך מענה לשאלה האם לאור המסמכים שמצויים בפניה עולה שניתן היה לקבוע נכות בשיעור 10% עוד עובר לתאונה, והאם נכון לנכות רק 5% מהנכות הרפואית שנקבעה".

4.ב"כ המשיב הסכים לקבל את המלצת בית הדין.

5.ב"כ המערער לעומת זאת עמד על טענתו, לפיה הוועדה לא ערכה למשיב בדיקה קלינית כנדרש על פי הפסיקה. לטענתו, "קיימת קביעה משפטית לפיה בדיקת ע"ש צווארי ו/או גבי צריכה להתבצע באמצעות בדיקת 6 פעולות הכוללות הטיה, כיפוף וסיבוב (כ"א כמובן לשני צדדים)". בתמיכה לטיעוניו, הפנה ב"כ המשיב לפסיקת בית הדין הארצי שניתנו בבר"ע 462/07 בברלי ארנולף – המוסד לביטוח לאומי (ניתנו ביום 13.08.07 וביום 21.10.07), וכן פסק דין שניתן בבר"ע 663/06 מקסים אדרי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 17.01.09). כמו גם לפסק דין שניתן בת"א 4321-09-12 פלוני – אלמוני וכלל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 31.07.16).

6.החלטת הוועדה מושא הערעור: