ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע היה בן 60 במועד הגשת התביעה, אב ל-5 ילדים. הוא הגיש לנתבע תביעה לקצבת נכות כללית ונקבעה לו נכות רפואית בשיעור 57% וכן 65% בגין אבדן כושר עבודה.

לתובע קיים חוב מזונות בסכום של מעל 200,000 ₪ (הסכום הנטען על ידי הנתבע אינו שנוי במחלוקת).

2.לטענת התובע הנתבע קיזז ממנו סכומים בגין חוב המזונות, הן מדמי אבטלה, הבטחת הכנסה ונכות כללית.

3.התובע עתר בתביעתו לחדול מקיזוז קצבת הנכות, מאחר שהסכום שנותר לזכותו לא מאפשר לו לחיות בכבוד ולספק את צרכיו הבסיסיות ביותר. כן עתר התובע להורות לנתבע להשיב לו את מלוא הסכומים שקוזזו ממנו שלא כדין מדמי אבטלה, הבטחת הכנסה וקצבת נכות כללית.

4.הנתבע טען בכתב ההגנה (המתוקן) כי לגרושת התובע משולמים דמי מזונות החל מחודש 7.06 לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1997 (להלן – חוק המזונות). מדמי האבטלה שקיבל התובע קוזז סכום בגין חוב דמי מזונות, שעמד ביום 16.7.15 על סך של 205,760 ₪.

בחודש 9.14 החל התובע לקבל דמי אבטלה, כאשר הנתבע מקזז מהם את חוב המזונות על שם התובע, כך שנותר לו הסכום המקובל לקצבת יחיד. הנתבע מסתמך על האמור בסעיף 14(ג) לחוק המזונות הקובע כי "היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה".

משתביעת התובע לדמי אבטלה הוכרה, רשאי הנתבע לקזז מדמי האבטלה את הסכום שהוא חב לו. החל מחודש יולי 2015 קוזזו מקצבת הנכות סכומים לפי חוק המזונות ועל פי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) (לכתב ההגנה המתוקן צורפה תעודת עובד ציבור).

5.בתיק התקיימו שני דיונים מוקדמים. מטעם הנתבע הוגשו חמש (!) תעודות עובד ציבור לגבי הסכומים שנוכו מהקצבאות שהגיעו לתובע בגין חוב מזונות וכן בגין חוב דמי ביטוח.

6.בתום הדיון מיום 6.1.2016 ניתנה החלטה שלפיה:

"כפי שהראה התובע, ישנו ניכוי מקצבת הנכות בסך 985 ₪, ונותר לו – כמקור היחיד לפרנסתו- סך של 1,146 ₪. עד לדיון הבא, על הנתבע לצמצם את הניכוי/קיזוז ל-10% מגובה הקצבה".