ב"ל 43770-04-15 מ. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 9/2/15 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינה של המערערת לפני תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התקנות"). הוועדה קבעה שלא חלה החמרה במצבה של המערערת ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.המערערת ילידת 1966, נפגעה ביום 8/12/08 בתאונת עבודה, והפגימות שהוכרו הן שבר במפרק ירך ואגן. ביום 4/3/10 נקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 0%.

3.המערערת הגישה ביום 26/6/14 תביעה להחמרת מצב על פי אישור החמרת מצב מיום 15/6/14.

4.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 21/9/14, שלא חל שינוי במצבה של המערערת.

5.המערערת הגישה ערר כנגד החלטה זו, וביום 9/2/15 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה ברפואת עיניים, מומחית בנוירולוגיה ומומחה באורטופדיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת על "כאבי תופת בגב המקרינים לרגליים, רעד ברגליים". המערערת התלוננה שהיא "לא מתפקדת בעבודות הבית, לא יוצאת לבד מהבית". הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, לרבות צילומי רנטגן, בדיקות CT עמוד שדרה מותני, MRI ו- EMG, סיכומי אשפוז וכרטיס רפואי מקופת חולים. המערערת אובחנה כסובלת מ"מצב לאחר שבר ללא תזוזה של פרק ירך שמאל". הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה כך:

"החזרים גידיים הופקו ערים מאד בגפיים בתחתונות. החזר פלנטרי פלקסורי מימין ואינדיפרנטי משמאל. מוסרת על ירידה בתחושה ברגל שמאל לכל אורכה בהשוואה לרגל ימין. קיימת חולשה בדורסיפלקציה של רגל ימין.

לא ניתן היה להשלים את הבדיקה הקלינית עקב העדר שיתוף פעולה מצד התובעת".

בסעיף 10 לפרוטוקול סיכמה הוועדה את מסקנותיה כדלקמן:

"בעיון בתיקה הרפואי ישנן תלונות משנת 2007 על כאבי ראש, רדימות בפנים משמאל ובגפיים משמאל. אושפזה בחשד לאירוע מוחי. ברקע יתר לחץ דם. לעניין הקשר הסיבתי – הוועדה עיינה באישורו של ד"ר בלנקשטיין-רופא תעסוקה לעניין הקשר הסיבתי, ומציינת כי ד"ר בלנקשטיין נסמך בהחלטתו אך ורק על חוות דעתו של ד"ר מרואן חדאד.