ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.11.16, אשר דחתה את ערר המערערת וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 14.62% החל מיום 18.2.08 בגין תסמונת התעלה הקרפלית ממנה היא סובלת בשתי ידיה ואשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "הוועדה").

2.לטענת המערערת, הוועדה סרבה לשמוע את טענותיה ואף מפרוטוקול הוועדה עולה כי אין כלל פירוט בפרק "תלונות התובע" ולא תועדו דברי "ב"כ הנפגע"; זאת על אף שבא כוחה נכח עימה בוועדה וטען את טענותיו לעניין קיומה של חוות דעת מטעם המערערת ולעניין קיומה של בדיקת EMG.

לטענתה, עצם העובדה שדברי בא כוחה לא נרשמו בפרוטוקול, מעידה שחברי הוועדה התנהלו בצורה פגומה וכי דעתם הייתה נעולה מראש וזאת גם אם בדיעבד הם התייחסו לטענות שהועלו בפניהם.

המערערת מוסיפה וטוענת כי הוועדה טעתה משהעריכה את נכותה הצמיתה בשיעור שווה בכל אחת מהידיים (5% בכל יד), וזאת לאור השוני בממצאים שנמצאו בכל אחת מהידיים בבדיקת ה- EMG בה נרשם כי "קיימת עדות לתסמונת התעלה הקרפלית קלה ניכרת משמאל, בינונית מימין, קוביטלית קלה משמאל בלבד".

לטענתה, בהתאם לבדיקת ה- EMG הפגיעה בעצב המדיאני מימין הינה בצורה בינונית ובצורה קלה ניכרת משמאל, ומשכך, היה על הוועדה לקבוע את נכותה בשיעור 30% ביחס ליד ימין (בהתאם לסעיף ליקוי 31(4) (א) (III)) ובשיעור 10% ביחס ליד שמאל (בהתאם לסעיף ליקוי 31 (4) (א) (II)).

3.לטענת המשיב, טענות המערערת הן טענות רפואיות וכלליות. לטענתו, הוועדה בדקה את המערערת, הקשיבה לטענותיה ועיינה במסמכים שהונחו לפניה לרבות בדיקת ה- EMG. המשיב מוסיף וטוען, כי הוועדה הסבירה למערערת ולבא כוחה כי ממצאי הבדיקה הקלינית הם הקובעים לעניין הנכות ושיעורה ולא ממצאי בדיקת ה- EMG; הוועדה ציינה כי על פי ממצאי הבדיקה הקלינית מדובר בתסמונת קלה מאד, ועל כן הוועדה לא קיבלה את מסקנותיו של המומחה מטעם המערערת- ד"ר דבי דן. לטענת המשיב, מדובר בעניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה.

בנסיבות העניין, טוען המשיב כי לא עולה טעות משפטית מהחלטת הוועדה וכי דין הערעור להדחות.

4.לאחר בחינת טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להדחות. להלן אפרט את הנימוקים להחלטה זו.

5.הוועדה רשמה את נימוקי הערעור כדלקמן:

"מערערים על גובה הנכות שנקבעה".

6.בפרק התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים ציינה הוועדה: