ב"ל 42885-03-14 ס' ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר שהתכנסה ביום 10.10.13 (להלן: "הוועדה") וקבעה בהחלטתה כי המערערת איבדה 65% מכושרה להשתכר החל מיום 10.11.11.

2.רקע -

המערערת יליד 1957, סובלת מליקויים שונים בגדרם מצב חרדתי דכאוני, הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני ובצוואר, C.T.S מימין ומשמאל, ליקוי שמיעה וטינטון, זיהומים בדרכי שתן, גסטיריטיס, טחורים וכאבים שונים בגוף, ואשר בגינם נקבעה לה, על ידי וועדה רפואית, נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 75%.

המערערת ביקשה לקבוע את אי כושרה, וועדה לעניין אי כושר מיום 25.10.12 קבעה כי המערערת איבדה 65% מכושרה להשתכר.

כנגד קביעה זו הוגש ערעור שנדון בתיק בל 21794-01-13 שם ניתן פסק דין ביום 21.05.13 (להלן: "פסק הדין") ובו הוחזר עיניה של המערערת לוועדה באותו הרכב.

בעקבות פסק הדין, הוועדה התכנסה ביום 10.10.13 ושוב דחתה את הערר.

על החלטה זו של הוועדה נסוב שוב הערעור בפני.

3.בדיון שקוים במעמד הצדדים ביום 28.09.14, חזר ב"כ המערערת על נימוקי ערעורו, תוך שהדגיש כי המדובר בערעור שלישי שבו הוועדה אינה מנמקת את החלטתה, ועל כן יש להעמיד את עניינה בפני הרכב חדש. לטענתו, הוועדה התעלמה מכל תלונותיה של המערערת וכן מהוראות פסק הדין. מדובר באישה מבוגרת שעבדה רוב חייה בניקיון, עם בעיות אורטופדיות, נפשיות ודיכאוניות. הוועדה לא נימקה מעבר להנמקות שהובאו בדיון הקודם.

4.ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור, באשר לטענתו לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולות הוועדה אשר הייתה מודעת היטב לגובה הנכות הרפואית בשיעור של 75%, וחרף זאת ציינה כי אי כושר של 65% משקף את מצבה של המערערת, וזאת תוך התייחסות לכל השיקולים הרלבנטיים לעניין. מדובר על החלטה מקצועית שהסתמכה על כל נתוניה של המערערת וכן התרשמות הוועדה מהמערערת עצמה שהופיעה בפניה.

דיון והכרעה -

5.בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של ועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק דין, הרי שהשאלה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות שבפסק הדין.

הלכה פסוקה היא כי:

"משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין" (ראו, דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160).