פאיז אבו שהאב נ' המוסד לביטוח לאומי

בתובענה זו עותר התובע להכרה בתאונת דרכים שארעה לו ביום 9.11.13, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק). הנתבע מכחיש את טענות התובע וטוען, בין היתר, כי פגיעתו של התובע לא ארעה לו תוך כדי ועקב משלח ידו.

לאחר שמיעת ראיות, קבענו בהחלטה מיום 3.1.17 את התשתית העובדתית. בין היתר קבענו כי משלח ידו של התובע הוא ממכר גלידות ודברי מתיקה מתוך רכב מסחרי המיועד לכך; כי ביום 9.11.13 בשעה 09:05 בבוקר, היה התובע מעורב בתאונת דרכים בדרום הארץ, בשגב שלום, עם הרכב המסחרי שלו; וכי מדובר היה באירוע תאונתי שהתרחש תוך כדי ועקב משלח ידו של התובע. עוד קבענו כי תאונת הדרכים שבה היה מעורב התובע ארעה באופן הבא: בעת שהתובע היה ישוב בכיסא הנהג של הרכב, תוך כדי שהרכב עצר בתמרור עצור לקראת פניה שמאלה בצומת, פגע בצד שמאל של הרכב - רכב אחר אשר הועף אל רכבו של התובע. אותו רכב אחר שהועף לעבר רכבו של התובע, הועף לאחר שנפגע ע"י רכב שלישי שנסע על גבי הכביש הראשי. כתוצאה מהתאונה נשברו חלונות הרכב בו נהג התובע, והזכוכיות עפו עליו. בנוסף, חש התובע כאבים בכל צד שמאל של הגוף, מהראש ועד למטה. עוד קבענו כי בעקבות תאונת הדרכים, הונפקו לתובע על ידי רופא המשפחה אישורי מחלה לתקופה 9.11.13-3.1.14, וכי בתקופה זו עבד התובע. לאור זאת הוספנו וקבענו כי אף אם תוכר תאונת הדרכים כתאונת העבודה, לא יהיה התובע זכאי לדמי פגיעה (סעיף 92 לחוק).

לאור תשתית עובדתית זו מונה ד"ר נחמיה בלומברג, מומחה לכירורגיה אורטופדית, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה) וזה נתבקש להשיב על השאלות הבאות:

• מהו הליקוי ממנו סובל התובע כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

• הקיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תאונת הדרכים בה היה מעורב התובע ביום 9.11.13, כפי שתוארה בעובדות שלעיל?

   

המומחה, במסגרת חוות דעתו מיום 19.1.17 (להלן – חוות הדעת), השיב לשאלות כך:

א.כאבי צואר ורקמה רכה ברגל ויד שמאל. כאבים, שלפחות על סמך התיעוד שהיה בפני חלפו ולא הותירו מגבלה. אין תיעוד להגבלת טווח מעבר לשבועיים מהארוע - די דומה לתיעוד מהתאונה בשנת 2001. התיעוד האחרון כששה שבועות מהתאונה מדווח על כאב צווארי בלבד. לא בוצעה שום הדמיה מעבר להדמית המיון שהיתה תקינה. לפיכך אני סבור כי משנית לתאונה הנידונה לא נגרם ליקוי צמית.