ב"ל 4187-03-14 ולדימירסקי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע הגיש תביעתו לבית הדין בגין החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לקבלת גימלת נכות כללית (החלטת הנתבע מ-3.2.13).

טענות הנתבע מקובלות עלינו, בכל הקשור לכך שעילות תביעה נוספות, כגון זכאות לקיצבת שירותים מיוחדים, לא היוו מהתביעה בתיק זה.

2.לאחר דיון שהתקיים בתיק , ובעקבות החלטות בית הדין שהורו על הגשת תעודות עובד ציבור של משרד הפנים ושל משרד הקליטה, הודיע הנתבע כי הוא מסכים שהתובע זכאי לקיבצת נכות כללית, החל מתאריך 26.7.11, וניתן תוקף של פסק דין להודעה זו, במעמד ב"כ הנתבע, וכאשר ב"כ התובע לא התייצב לדיון ב-11.3.15.

ב"כ הנתבע הצהירה לפרוטוקול, כי שוחחה טלפונית עם ב"כ התובע, וכי הוא ביקש שיינתן פסק-דין ברוח ההודעה, אולם לא נאמר דבר לביה"ד בנוגע לבקשת ב"כ התובע לפסיקת הוצאות, ומשב"כ התובע לא התייצב לדיון, קבענו כי לא יינתן צו להוצאות, מעבר לסכום שנפסק בתאריך 10.3.15.

3.מסתבר, כי במועד הדיון הגיש ב"כ התובע בקשה למתן פסק-דין, אליה צירף בקשה מפורטת לחיוב הנתבע בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.

הבקשה נסרקה במערכת הנט כשעתיים לאחר הדיון, ולאחר שכבר ניתן פסק-דין.

4.לאחר פסק-הדין שניתן, הגיש התובע בקשה לפסיקת שכר טרחת עורך דין, אשר הועברה לתגובת הנתבע.

התובע טען, כי הסכמתו עם ב"כ המוסד לביטוח לאומי, היתה באשר למתן פסק-הדין, אולם לא בנוגע לכך שהוא מוותר על הוצאות, וכן טען התובע, כי לו היה הנתבע טורח לברר את כל העובדות לאשורן, כפי שנעשה ע"י בית הדין במסגרת הבקשה להגשת תעודות עובד ציבור, לא היתה תביעת התובע לנתבע, נדחית.

הנתבע בתגובתו לבקשה לחיוב בהוצאות הבהיר, כי לאחר קבלת המידע המפורט ממשרד הפנים וממשרד הקליטה, מידע שהומצא באמצעות תעודות עובד ציבור, אושרה תביעת התובע, ולא היה צורך בהתייצבות התובע ובא כוחו לדיון נוסף, כך שבסופו של דבר התקיים רק דיון אחד בתיק.

הנתבע לא הסביר, מדוע הוא לא יכול היה לערוך את הבירור העובדתי הנדרש, כפי שנערך במהלך ההליך המשפטי, באמצעות פניה למשרד הפנים ולמשרד הקליטה.