ב.ד. נ' המוסד לביטוח לאומי

תביעה זו הוגשה כנגד החלטת הנתבע מיום 2.3.15, בה נדחתה תביעת התובע להכרה בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בסע' 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) (עמ' 1, ש' 23-25).

בכתב הגנתו הבהיר הנתבע, כי דחיית התביעה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה הינה בהסתמך על בדיקת מאפייני טנטון שנערכה לתובע ביום 6.1.15 וממנה עלה, כי התובע אינו סובל מטנטון תמידי, כדרישת הוראת סע' 84א(ב) לחוק, כאשר זוהי עילת הדחייה היחידה בתיק, והנימוק של היעדר "פניות חוזרות ונשנות" אינו מהווה נימוק לדחייה. משמדובר במחלוקת רפואית – הסכים הנתבע למינוי מומחה בתיק.

בהודעותיו מהתאריכים 10.3.16 ו- 15.3.16, פירט הנתבע את התשתית העובדתית שיש להעביר לעיון המומחה, וכן את השאלות שיש להפנות אליו, המתייחסות הן לשאלה בדבר קיומו של טנטון תמידי, הן לשאלה בדבר קיומן של פניות חוזרות ונשנות והן לירידה הנדרשת בכושר שמיעת התובע, בהתאם לכלל התנאים הנדרשים להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, המנויים בסע' 84א(ב) לחוק.

בתגובתו להודעות הנתבע, התנגד התובע למינוי מומחה בתיק בטענה, כי נכון לשלב ההכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, אין כל רלוונטיות לשאלה אם התובע סובל מטנטון תמידי אם לאו, ואין זה מתפקידו של מומחה בית הדין לקבוע זאת, שכן תפקיד זה מסור לוועדה הרפואית שתידרש לעניינו של התובע. התובע הפנה ללשון סע' 84א(ב) לחוק, המונה לטענתו שלושה תנאים להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, ואין הדרישה כי הטנטון יהיה תמידי מנוייה עימם. לחלופין, ביקש התובע למנות מומחה-יועץ רפואי לבחינת שאלת קיומו של טנטון תמידי בלבד, זאת לאחר שהנתבע הבהיר במפורש כי זהו נימוק הדחייה היחידי בתיק. הנתבע הסכים לתשתית העובדתית שפורטה על ידי הנתבע.

הנתבע השיב לתגובת התובע והוסיף, כי הדרישה שהטנטון יהיה תמידי הינה בבחינת תנאי מקדמי, אותו יש לבחון בטרם בחינת קיומם של יתר התנאים המנויים בסע' 84א(ב) לחוק, דבר העולה בקנה אחד עם דרישת החוק והפסיקה אליה הפנה הנתבע בתשובתו.

לאחר שנתתי דעתי לנסיבות העניין שלפני ולמכלול טענות הצדדים, אני קובעת כי הדרישה בעניין היות הטנטון 'תמידי', אכן עולה מלשון הוראת סע' 84א(ב) לחוק הקובעת כך (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.):

"(ב)רעש תמידי באוזניים (להלן – טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

(1)כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה;

(2)הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק;

(3)הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית."