יוסף רוקח נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

להלן העובדות הצריכות לעניין: 

1. השאלה שהובאה לפתחנו היא אם יש לראות בפגימה ממנה סובל התובע, בגבו ובצווארו, תאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי, אם לאו.

2. ביום 23.4.12 ניתן פס"ד לפיו יש לדחות את התביעה, וזאת בהתבסס על חוות הדעת הרפואית של ד"ר אלכסנדר רוזנטל ("המומחה"), ולאחר שלא הוכח כי היה בחוות הדעת משום טעם לפגם.

3. בחוות הדעת אשר הוגשה ביום 5.6.11 ("חוות הדעת הראשונה") צוין שאין קשר סיבתי בין הופעת המחלה אצל התובע וגרימתה לבין הסימפטומים מהם הוא סובל. עם זאת, המומחה ציין שתנאי עבודת התובע "עלולים לגרום להחמרת הסבל" וכי "לא ניתן לשלול שהם החישו את הופעת הסבל".

4. נוכח ההלכה שלפיה אין די בשימוש בביטויים מסוייגים כמו "עלול" ו-"לא ניתן לשלול" כדי להוכיח קיומה של זיקה בין תנאי העבודה לבין הפגימה של המבוטח, נקבע שבנסיבות התיק דנן יש לדחות את התביעה.

5. ביום 30.5.12 הגיש התובע ערעור על פסה"ד בטענה שיש להכיר בהחמרה בסבלו כתאונת עבודה. ביום 6.8.13 קבע ביה"ד הארצי שאין להכיר בהחמרה במצב תחלואתי היכן שזו אינה גורמת למגבלות בעבודה ומשלא הוכח שהחמרת סבלו של התובע הגבילה אותו מבחינה תפקודית בעבודתו יש לדחות את הערעור.

   עם זאת נוכח הסכמת הצדדים להפנות למומחה את שאלת ההבהרה: "האם ניתן לומר שתנאי העבודה של המערער החמירו ו/או החישו את המחלה או את תסמיניה, להבדיל מהסבל, כך שאלמלא העבודה יתכן שמחלתו לא הייתה מחמירה כלל או הייתה מחמירה בקצב איטי יותר?", נקבע שיש להחזיר את התיק לביה"ד זה לצורך יישום הסכמת הצדדים.

6. ביום 10.2.14 נתן המומחה תשובתו לשאלת ההבהרה בה צוין כי "...סביר להניח כי מחלתו הייתה ממשיכה במהלך הטבעי של התפתחות על ציר הזמן גם אלמלא עבודתו אך לא ניתן לשלול כי עבודתו החישה או החמירה את תסמיניו שייתכן והופעתם הייתה נדחית. מאחר ואין התאמה מובהקת בין ממצאי הדימות לקליניקה לא ניתן לקבוע באם ומתי היה התובע סובל אלמלא תנאי עבודתו".

7. ביום 17.3.14, במסגרת דיון שנערך בין הצדדים בעקבות תשובת המומחה, קבע ביה"ד כי "תשובת המומחה לשאלת ההבהרה לא סייעה באופן ממשי להכרעה במחלוקת על פי הנחיית ביה"ד הארצי". לפיכך הוחלט למנות את ד"ר דוד אנג'ל כמומחה רפואי נוסף ("המומחה הנוסף").