ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 11.04.16 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי דרגת נכותו היציבה של המערער הינה בשיעור של 0%. 

2.רקע

המערער נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.03.12 ונגרמה לו פגיעה בגב תחתון, ופגיעתו הוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה.

עניינו של המערער נדון בפני ועדה רפואית עוד ביום 11.07.13, וזו קבעה לו נכות יציבה בשיעור של 0% בתחולה מיום 01.08.12.

ביום 11.05.15 הגיש המערער בקשה להיבדק מחדש בנימוק של החמרת מצב, וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 29.06.15 דחתה את בקשתו תוך שקבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי.

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 21.12.15 וביום 11.04.16, דחתה את הערר תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

מכאן הערעור שלפני.

3.בישיבה אשר התקיימה במעמד הצדדים, הסכים ב"כ המשיב כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתפעל כדלקמן –

"1.הועדה תבחן ותדון בעניין הניתוח שעבר המערער ביום 15.10.13 ותדון האם יש מקום לקבוע נכות זמנית בגין אותו ניתוח לרבות תבצע דיון בקש"ס בין הניתוח לבין התאונה.

2.הועדה תציין אם המערער סובל מנכות כלשהי ואם אותה נכות קשורה לתאונה.

3.הועדה תנמק את קביעתה ככל שהינה שוללת קש"ס או ככל שברצונה לקבוע נכות בגין מצב קודם, עליה לפעול בהתאם להלכת מרגוליס כך שעליה להפנות לממצאים מוכחים המעוגנים במסמכים רפואיים".

4.ב"כ המערער, לעומת זאת, עמד על כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב אחר, וזאת בעיקר מאחר ולטענתו יש בהתנהלות הוועדה והחלטתה כדי להעיד על כך שהוועדה הייתה נעולה על דעתה.

בנוסף, הפנה ב"כ המערער לטעויות נוספות, מעבר לאלה שאליהן הפנה ב"כ המשיב, ולפיהן הוועדה לא הפגינה התייחסות ראויה לחוות הדעת של דר' רז נטע שהובאה בפניה מטעם המערער.