ב"ל 38400-09-14 פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מתאריכים 12.6.14 ו- 7.8.14, ואשר על פיה נקבע כי החמרה במצב ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער.

2.ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער הוכר כנובע מפפגיעה בעבודה. בחודש 2/06 נקבעו למערער 10% נכות בשל ירידה בשמיעה ו- 10% נוספים בשל טנטון תמידי. כאמור, הוועדה נשוא הערעור קבעה כי אין החמרה נוספת במצבו של המערער, ומכאן הערעור שלפני.

3.המערער טוען, כי הוועדה התעלמה מחלק מבדיקות השמיעה שהונחו בפניה ומהנכות המשתקפת מהם, ואף לא טרחה להסביר מדוע אין לקבל תוצאותיהן אלא להעדיף אחרות על פניהן. עוד נטען כי הוועדה לא דנה באופן מנומק בחוות-הדעת של ד"ר בן דוד מיום 5.8.13.

4.המשיב טענה, כי לא נפל פגם בהנמקת הוועדה שהתייחסה לבדיקות השונות, שכן הסבירה מדוע יש לערוך בדיקות עזר נוספות. עוד נטען כי הוועדה התייחסה לאמור בחוות-הדעת של ד"ר בן דוד, והסבירה מדוע יש לדחות את האמור בו, וזאת על יסוד העובדה כי בדיקות העזר החדשות שהונחו בפני הוועדה - לא עמדו בפניו.

5.כאמור, הוועדה קיימה שתי ישיבות:

א.בישיבתה מיום 12.6.14 ציינה הוועדה (סעיף 7 לפרוטוקול) כי בתיקו של המערער בדיקות שמיעה מ- 1998, וכי לישיבה הובאה בדיקת שמיעה מיום 26.2.14 "ובה ירידת שמיעה חושית עצבית בטונים הגבוהים..." שבה סף קליטת הדיבור הוא 40 דציבל בשתי האוזניים. עוד צוין כי בתיק בדיקה קודמת מיום 25.11.13 בה ירידת השמיעה "פחות עמוקה, סף קליטת הדיבור נמצא ב- 30 ד"ב מימין 25 ד"ב משמאל". הוועדה ציינה כי "ההבדל בין בדיקות השמיעה מהותי", ולכן "עקב הבדלי הירידה בשמיעה שנמצאו בבדיקות האחרונות מבקשת הוועדה לבצע בדיקת ברה בתדרים 1000 ו- 2000 הרץ".

ב.בישיבתה השניה מיום 7.8.14 הונחה בפני הוועדה בדיקת שמיעה נוספת מיום 13.7.14, לגביה צוין כי בחלק מהתדירויות יש פער הולכתי קטן וממוצע השמיעה בתדרי הדיבור בהולכת עצם 30 ד"ב מימין ו- 28 ד"ב משמאל, וכי בדיקת הברה מיום 13.7.14 "מאששת את ממצאי בדיקת השמיעה".

הוועדה סיכמה כי עיינה באישור הרפואי של ד"ר בן דוד מיום 5.8.13 אך אינה מקבלת אותה שכן השמיעה טובה יותר מהמתואר בחוות-דעת זו, ועל יסוד בדיקות השמיעה שתוארו בפרוטוקול – יש לקבוע כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

6.אין לקבל את טענת המערער, כי הוועדה התעלמה מבדיקות שמיעה שהצביעו על ירידה משמעותית יותר בשמיעתו של המערער. כאמור בפרוטוקול הישיבה הראשונה – הוועדה הסבירה כי קיימות בפניה מספר בדיקות שמיעה שאינן מתיישבות זו עם זו, ולכן ביקשה כי תוצג בפניה בדיקת ברה. לאחר שקיבלה לידיה בדיקת שמיעה עדכנית שאף נתמכה בבדיקת ברה, הגיעה הוועדה למסקנה רפואית-מקצועית בדבר מידת הליקוי ממנו סובל המערער.

7.באשר להתייחסותה של הוועדה לאישור הרפואי של ד"ר בן דוד מיום 5.8.13 – הרי שעיון במסמך זה מעלה כי המומחה מסתמך בחוות-דעתו על בדיקת שמיעה מיום 15.7.13 המצביעה על ממוצע תדרי הדיבור 35 ד"ב משמרל ו- 32 ד"ב מימין, ולפיכך קבע כי יש לקבוע את נכותו בשל ליקוי השמיעה בשיעור 15% לפי סעיף ליקוי 72(1)(ד)(4). כאמור, הוועדה הגיעה לכלל מסקנה סופית באשר למידת הליקוי בהסתמך על בדיקות שמיעה וברה מחודש 7/14, המצביעות על נתונים שונים. מכאן, שבהסתמך על נתונים שונים – הגיעו הוועדה והמומחה למסקנות רפואיות ומקצועיות שונות, וכך קבעה הוועדה בהחלטתה. מדובר לפיכך בהתייחסות מנומקת ועניינית לאמור באישור הרפואי.