חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ב"ל 36999-02-14 א' נ' נ' המוסד לביטוח לאומי

: | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
36999-02-14
4.1.2015
בפני השופט:
אייל אברהמי - סגן הנשיאה

- נגד -
תובע:
ע.א.ע.א.נ.
עו"ד גיל ישראלי 		נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד יפה רוטשילד
פסק דין
 

 

1.התובע ביקש לקבל קצבת נכות. התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 26.7.97 ונותרה לו נכות משמעותית. הנתבע דחה את תביעתו הואיל והנכות נוצרה לטענת הנתבע בשעה שלא היה תושב ישראל. לטענת התובע גר כל העת בתוך התחום והיה לו מעמד וזכויות כתושב אף בעת שאירעה תאונת הדרכים. כיון שכך זכאי הוא לגמלת נכות.

 

2.בדיון המוקדם בפני כב' הנשיאה נקבע כי הדיון יפוצל באופן שבשלב הראשוני תדון שאלת ההתיישנות. בשאלה זו יש בפנינו את תעודת עובד הציבור על נספחיה. התובע העיד בענין זה ביום 29.12.14. מיד לאחר עדותו סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה בשאלת ההתיישנות.

 

הכרעה 

3.לתובע נשלח מכתב (נספח 1 לתעודת עובד הציבור) מיום 11.12.01 על כי נקבע מעמדו כתושב ישראל מחודש יולי 2000 בלבד. למכתב זה קדמה החלטה על כי התובע אינו תושב כאשר עו"ד רוני חן מטעמו של התובע ביקש לשנות החלטה זו כמפורט במכתבו מיום 6.5.01. בקשתו זו של עו"ד חן נדחתה במכתב (נספח 2 ב' לתעודת עובד הציבור) מיום 22.5.01 מהטעם שנמצא כי התובע גר באלרם שמחוץ לתחום.

התובע הגיש את תביעתו לבית הדין ביחס להחלטה בענין גמלת נכותו ותושבותו רק בחודש 2/14. התובע לא נתן טעמים מספקים לאיחור בהגשת תביעתו. האיחור הרב מאז שנת 2001 ועד הגשת התביעה אינו מוסבר.

 

4.תקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל-1969, קובעת את המועד להגשת תובענות כנגד החלטת הנתבע:

"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שנים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע...".

 

5.כאמור במקרה דנן, אין חולק, כי ההודעה לתובע באמצעות בא כוחו נמסרה לו כבר בשנת 2001. הפסיקה קבעה באופן גורף כי אין לבית הדין סמכות להאריך המועד הנ"ל (מ. גולדברג עוקדן הבטחון הסוציאלי, מהדורה 34 עמ' 1.711 ורשימת האזכורים שם). הרציונל לכך שיש להגיש התביעות על אתר הוסבר בפסיקה בכך שעסקינן בזכות מתחום הביטחון הסוציאלי שראוי שתמומש מהר ככל האפשר. כשם שמצופה מהמל"ל לפעול במהירות, כך מצופה מהמבוטח לעשות כן כולל פניה לערכאות (דב"ע לח/ 95-0 המל"ל – יצחק בר פד"ע י 247).

 

6.במקרה דנן השתהה התובע למעלה משתים עשרה וחצי שנים, מאז הודע לו על אודות החלטת הנתבע, מבלי שמצאנו לכך טעם מוצדק מבין הטעמים המצדיקים הארכת תקופת ההתיישנות כמפורט בחוק ההתיישנות. לאור כל האמור, נראה לנו שדין התובענה להידחות על יסוד התקנה הנ"ל מהטעם של התיישנות כבר בשלב זה.

 

 

7.סוף דבר – התביעה נדחית.

הואיל ומדובר בתובענה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לצפייה הורד קובץ לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>