ב"ל 35851-11-14

1.לפני בקשה להורות למשיב להחזיר בדחיפות ותוך 48 שעות את ביטוח הבריאות של המבקשים. בבקשה נטען כי המבקשת 1 ילדה ביום 12.11.14, התינוק נדרש לניתוח דחוף ואולם לה ולבעלה אין יכולת לממן זאת.

2.במענה לבקשה זו טען המשיב כי המסמכים הרפואיים אינם מצביעים על צורך דחוף בניתוח וכי בעת שחרורו של הילוד נכתב כי הוא במצב טוב. עוד נטען כי עוד בחודש 8/2014 הודע למבקשים על כוונת הנתבע לשלול את תושבותם בשל מגוריהם בביתוניה, מחוץ לתחום ישראל. המבקשים לא הלינו על כך. נוכח האמור, נסיבות המקרה אינן מצדיקות מתן צו עשה המשנה את המצב הקיים.

3.לאחר הגשת תגובת המשיב ובעקבות ההחלטה מיום 1.1.15, הגיש המבקש 2 תצהיר מטעמו אליו צורפו מסמכים שונים וכן כתב התחייבות. הבקשה הועברה לתגובת המשיב, ובתגובתו חזר המשיב על טענותיו כי יש לדחות את הבקשה בהיעדר דחיפות רפואית. המשיב הוסיף כי למבקשים נכס המורכב מ-4 דירות בביתוניה, ושם מרכז חייהם, וכי טענת המבקשים כי הנכס נמכר יומיים לאחר שנערכה חקירה של המשיב בנכס זה לא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת.

4.מאחר שתושבותם של המבקשים נשללה כבר בחודש 8/2014, מדובר למעשה בבקשה למתן צו עשה, הניתן ביד קמוצה ובמשורה. ברע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552, 555 א-ב, קבע בית המשפט העליון:

"מתן צו עשה זמני נתון לשיקול דעת בית המשפט, והשאלה מרכזית, אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני הוא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך להצדיק את התערבותו של בית המשפט - לשם שינויו של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה".

יתר על כן, מגיליון השחרור שצורף לבקשה עולה כי התינוק שוחרר לביתו ביום 27.12.14 כשהוא במצב טוב ופעיל. המסמכים הרפואיים אינם מעידים על צורך בטיפול דחוף והכרחי. משום כך נראה כי לא מתקיים טעם או נסיבות יוצאות דופן המצדיקים מתן סעד זמני, או מתן צו עשה. לכך יש להוסיף כי אם אמנם נמכר הנכס בביתוניה היה על המבקשים לפנות בעניין זה למשיב קודם לכן. בכתב התביעה בתיק זה אין כל טענה בדבר מכירתו של הנכס, ואין די במסמכים שהוגשו כדי להגיע למסקנה כי הנכס אכן נמכר. זאת ועוד. הנכס שבו נטען כי המבקשים מתגוררים בו באבו טור אינו רשום על שמם.

מכל הטעמים המפורטים דלעיל יש לדחות את הבקשה.

אין צו להוצאות.

דיון מוקדם בתיק זה יתקיים ביום 10.2.2015 בשעה 9:30.