מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המערער סובל מליקויים בגב ובמרפקים, אשר הוכרו כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה בהליך שהתנהל בפני בית הדין בתיק בל 40417-01-13.

בית הדין נתן פסק דין אשר אימץ חוות דעת מומחה שמונה מטעמו, במובן זה שהכיר בליקויים מהם סובל המערער במרפקים ("מרפק טניס") ובעמוד שידרה מותני (בקע בדיסק L3-4) כקשורים לתנאי עבודתו.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין הליקויים מהם הוא סובל בגב ובמרפקים, וועדה רפואית בדרג ראשון מיום 18.03.16 קבעה לו 0% נכות.

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") דנה בו ביום 04.09.16, דחתה את הערר, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

מכאן הערעור שבפני.

2.להלן תמצית טענות ב"כ המערער –

א.טעתה הוועדה בקביעתה, ולפיה למערער לא נותרו שיעורי נכות. בהתאם לפסק הדין, לא קיימת מחלוקת לגבי עצם הנכות, כאשר המחלוקת שנותרה הינה ביחס לגובה הנכות.

ב.הוועדה לא נימקה מדוע החליטה לא לקבוע למערער שיעורי נכות יותר גבוהים, וזאת בניגוד לקביעה שבחוות דעתו של דר' סלאמה.

ג.הוועדה טעתה ברישומיה עת ציינה כי מדובר בפגיעה בגב והתעלמה מבעיית הטניס אלבו ממנה סובל המערער.

ד.טעתה הוועדה עת ציינה ברישומיה כי תאריך הפגיעה הינו מיום 21.12.03, כאשר היה צריך להירשם 23.11.11.

ה.בהרכב הוועדה נפל פגם משפטי, וזאת משהוועדה כללה בהרכבה מומחים בתחום הא.א.ג והריאות.

ו.הוועדה לא בחנה את תיקו הרפואי של המערער, ורק רשמה שעמדו בפניה הערר וחוות דעתם שך דר' סלאמה יוסף ושל דר' דוד אנג'ל.

3.ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור באשר לטענתו לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולות הוועדה. לטענתו, הגם שנפלו טעויות קולמוס בפרוטוקול הוועדה, הרי שזו בסופו של דבר התייחסה לליקויי המערער בגב ובמרפקים. הוועדה התייחסה לחוות דעתו של דר' סלאמה, המקפלת בתוכה עיקר המסמכים, ואולם מסקנותיה היו שונות ממסקנותיו. די שבהרכב הוועדה נכלל מומחה בתחום האורטופדיה, ולא נפל פגם משפטי בכך שבהרכבה נכללו מומחים בתחום הא.א.ג והריאות.

4.החלטת הוועדה מושא הערעור: