ש.ק. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לערערים (נפגעי עבודה) מיום 6.12.17, אשר התכנסה בעקבות פסק דין שניתן ביום 2.7.17 (בתיק ב"ל 43974-02-14).

הרקע  להגשת הערעור

2.המערער, יליד 1982, כלכלן במקצועו, נפגע בתאונת עבודה מיום 3.7.14 במהלך משחק כדורסל של הליגה למקומות עבודה, ונחבל בברך ימין.

3.המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה.

ועדה מדרג ראשון קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 5%, לפי סעיף 35 (1) (א)-(ב), ועל החלטתה הוגש ערר.

4.ביום 15.6.15 וביום 25.11.15 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בעניינו של המערער. הוועדה הותירה את שיעור הנכות על כנו בקבעה כי "הועדה מקבלת את הערר באופן חלקי וקובעת נכות בשיעור 15% לפי 35 (1) (ב-ג) בניכוי מצב קודם בשיעור 10% לפי 35 (1) (ב) עקב פגיעה [...] שהייתה קיימת טרם התאונה הנידונה [...]" .

5.המערער ערער על החלטה זו מיום 29.11.15 לבית הדין האזורי, וביום 10.10.16 ניתן פסק דין (ב"ל 40600-01-16) בפני כב' הרשם איתי אדרת (להלן – פסק הדין הראשון), אשר קבע בהסכמת הצדדים כדלקמן:

"בית הדין ממליץ להשיב את עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב שתתייחס לחוות דעתו של ד"ר רובינזון בכל הקשור לאבחנותיו ולסעיפי הליקוי עליהם המליץ ככל שהועדה תעמוד על החלטתה להעניק למערער סעיף ליקוי 35 (סעיף סל) הועדה תנמק החלטה באופן שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה. הועדה מתבקשת אף להתייחס לשאלת הניכוי המצב הקודם אליו התייחס ד"ר רובינסון בחוות דעתו. ככל שהוועדה הרפואית עדיין תהיה סבורה שיש לבצע ניכוי בגין מצב קודם, הרי שעליה לפעול על פי הלכת מרגוליס. הועדה תזמן את המערער ובא כוחו ותאפשר להם לטעון טענותיהם בנושאים הנ"ל"      

6.הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 1.2.17 בעקבות פסק הדין הראשון והותירה את קביעתה על כנה.

7.על כך הוגש ערעור שני ב"ל 43974-02-17, במסגרתו ניתן ביום 2.7.17 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (להלן – פסק הדין), וכך נקבע בפסק הדין: