ב"ל 33322-02-13

1.ביום 18/02/13 הגיש התובע כתב תביעה כנגד מכתב הנתבע מיום 06/01/13 ולפיו דחיית התביעה לקצבת שאירים (כאמור במכתב מיום 22/08/12) לתקופה 31/12/09-01/01/09 בדין יסודה (כשאישור פ"ת את הקצבה, מיום 01/01/09 בטעות יסודו), משהוברר בעדכון הכנסותיו של התובע (מיום 21/08/12) ובתביעה חוזרת שהגיש (מיום 23/10/12) כי הכנסותיו לשנת 2009 (57,397 ₪) עלו על הכנסה מותרת מזכה בקצבה (54,828 ₪) וכך אף בשנת 2010 – ומשכך, נשללה זכאותו מיום 01/01/09 ונוצר החוב.

מיום 01/01/11 חודשה הקצבה משהכנסתו מפנסיה (58,738 ₪) נמוכה מהמ"מ (משהוסף מודד נוסף; 74,676 ₪).

טוען התובע כי הוא תושב מיום 18/04/50 ושילם כל חייו בטל"א.

ביום 28/11/00 נפטרה אשתו והוא נותר אלמן ומיום 29/11/00, כיורש העסק הוא היה עצמאי והוא גם פנסיונר מצה"ל (משנת 1992).

בשנים 2002-2004 עמדה הכנסתו במבחן והנתבע סרב לשלם לו הקצבה.

לאחר הגשת תביעה לביה"ד "השתכנע הנתבע" ובחן שוב זכאותו ואישר זכאותו לשנים 2002-2003 (ב"ל 4130/06).

עפ"י סעיף 345(ב)(1) לחוק הבטל"א "הכנסה" תקבע לפי שומה סופית.

עפ"י סעיף 28(א) לפקודת מ"ה ניתן לקזז הפסד מהכנסה חייבת וכך פעל הנתבע בתע"צ מר ליפשיץ ביחס לשנת 2004.

ביום 25/07/09 הוגשה תביעה לקצבת שאירים לשנת 2009 והנתבע הודיע כי אין זכאות לשנת 2008, כששנת 2009 תבחן לאחר השומה.

ביולי 2010, פנתה בת התובע (רו"ח; ומי שייצגה התובע בפנינו) לנתבע ולאחר תכתובת הודיע הנתבע כי התובע זכאי לקצבה לשנת 2009 (מכתבי הנתבע 23/10/10, 21/09/11, פ"ת מר ליפשיץ). נטען כי פקידת הנתבע מזלזלת בהבנתו ובהבנת בתו את החוק. עוד טוען התובע כי יש לשלם לו הקצבה מיום 01/01/09, תוך שנלקחים בחשבון ההכנסות וההפסדים.

2.בכתב הגנתו (מיום 09/06/13) עתר הנתבע לדחיית התביעה.

נטען כי כל שנדון בתביעה הראשונה הוא בבחינת מעשה בי"ד ואינו רלוונטי.

עוד נטען כי מוכחש כל הנטען ביחס למסמך שלא צורף בזמן אמת, וכי אינו מזלזל בתובע או בבתו.

לגופא נטען כי עסקינן בשאלת זכאותו של התובע לקצבת שאירים בגין אשתו המנוחה, זכאות המותנית בהכנסותיו. ההליך דנא עוסק בשנים 2009 ו- 2010, ואישור התביעה בטעות, אינו יוצר זכות, משהנתבע תיקן טעותו. החישוב הנכון הוא זה שבמכתב הדחייה (כמפורט לעיל, ברישא סעיף 1).

3.ביום 22/06/14 התייצבו בפנינו הצדדים והוסכם כי הפלוגתא היא זכאות התובע לקצבת שאירים לתקופה 2009-2010. כן הובהר שהוגשו שומות לתקופה הנדונה וטופסי 106.