ב"ל 33122-09-14 ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים (אי כושר) מיום 23.6.2014 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

רקע

2.המערער הינו יליד שנת 1986, אשר נפצע בשנת 2007 בתאונת דרכים באיטליה, וזאת במהלך שהותו שם לצורך לימודי רפואת שיניים. פציעתו של המערער כללה שבר ביד ימין, שהינה ידו הדומיננטית, ולכן עבר המערער מספר ניתוחים – הן לקיבוע השבר והן לשיפור הפגיעה המוטורית וסנסורית של העצב הרדיאלי ביד ימין.

3.בגין הפגיעה האמורה נקבעה למערער נכות רפואית זמנית עד ליום 31.5.2014 בשיעור של 54%, הכוללת הפרעת הסתגלות דיכאונית זמנית בשיעור 20% וכן פגיעה רדיקולרית יציבה, בדרגה בינונית עד קשה ביד ימין ובשיעור 35%.

4.ביום 9.4.2013 הופיע המערער בפני וועדת ערר (אי-כושר), אשר קבעה כי המערער לא איבד יותר מ-50% מכושרו להשתכר. המערער הגיש ערעור כנגד החלטה זו (בתיק ב"ל 29430-05-13) ובפסק הדין שניתן על ידי כב' הנשיאה שפר, הורה בית הדין על החזרת עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שזו תנמק את החלטתה לאור הפגיעה הנפשית של המערער, וכן לאור העובדה שהפגיעה הפיזית הינה בידו הדומיננטית.

5.ביום 18.11.2013 חזר והופיע המערער בפני הוועדה האמורה, אשר עמדה על קביעתה כי המערער לא איבד יותר מ-50% מכושרו להשתכר. על החלטה זו הגיש המערער ערעור נוסף (בתיק ב"ל 19069-01-14). בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט קאסם, ניתן תוקף להסכמת הצדדים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש, על מנת שזו תדון מחדש בערר.

6.כאמור, המערער הופיע בפני וועדה בהרכב חדש ביום 15.7.2014, וגם וועדה זו קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

7.בגין החלטה זו מונח הערעור שלפני.

טענות הצדדים בתמצית