אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 22/10/2019 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
31547-02-18
09/09/2019
בפני השופטת:
קרן כהן

- נגד -
תובע:
פלוני
עו"ד כרם נאצר
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ג'ומאנה בחוס
פסק דין
 

 

  1. האם יש להכיר באירוע התקיפה מיום 30.5.2017 כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, כטענת התובע, או שמא מדובר בתאונה אישית, כטענת הנתבע?

    זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת הליך זה.

     

    הרקע העובדתי

  2. התובע, יליד 1992. במועדים הרלוונטיים לענייננו התגורר התובע באילת.

     

  3. משפחתו של התובע מתגוררת בנהריה בשכנות למשפחתו של מר שמעון אלביליה (להלן: מר אלביליה). שתי המשפחות היו בשכנות טובה במהלך השנים.

     

  4. מר אלביליה, גרוש ואב לילד בן 7, מתגורר באילת ועובד בחברת "אהוד נופש פעיל" בתפקיד מציל במלון הרודס משנת 2014 (להלן: החברה והמלון בהתאמה).

     

  5. בחודש 11/2016 החל התובע לעבוד בחברה בתפקיד מציל במלון יחד עם מר אלביליה, בסיועו של האחרון.

     

    בהקשר זה נציין כי התובע עבד באותו תפקיד ובאותו מלון יחד עם מר אלביליה תקופה של ארבעה או חמישה חודשים בשנת 2015. אולם, תקופת עבודה זו אינה רלוונטית לענייננו.

     

  6. ממועד תחילת העבודה (חודש 11/2016) התגורר התובע יחד עם מר אלביליה בדירה שכורה באילת. תחילה התגוררו השניים ביחידה קטנה ומאוחר יותר עברו לדירה גדולה. מר אלביליה חתם על חוזה שכירות מול המשכיר והתובע העביר לחשבון הבנק שלו, באמצעות העברה בנקאית, סכום של 3,000 ₪ בכל עשרה לחודש.

     

  7. בין התובע ומר אלביליה התגלעה מחלוקת בעקבות רצונו של התובע לעזוב את הדירה והעבודה ולחזור לנהריה.

     

    התובע טען שהוויכוח התרחש בחודשים מרץ או אפריל 2017, אולם לאחר שהסכים להישאר בדירה עד תום תקופת השכירות עקב סירוב מר אלביליה שיעזוב קודם לכן, הסתיים הוויכוח.

    מנגד טען מר אלביליה, בעדותו לפנינו, שהוויכוח בינו לבין התובע בנוגע לדירה התרחש בסוף חודש מאי או בתחילת חודש יוני 2017, לאחר שהתובע כבר עזב את אילת וחזר לנהריה מבלי לעדכן אותו.

    למחלוקת זו נתייחס בהמשך.

     

  8. התובע טען כי ביום 30.5.2017 (יום שלישי) בסביבות השעה 11:00 לערך, התנהל בינו לבין מר אלביליה ויכוח בגין סירובו להישמע להוראותיו של האחרון ולהפסיק את השימוש בטלפון הנייד במהלך העבודה. תחילה מר אלביליה שפך על התובע מים קרים ובהמשך ביקש שימתין לו במשרד המצילים. התובע נכנס למשרד המצילים כשמר אלביליה אחריו. לטענתו, מר אלביליה נעל את הדלת ונתן לו מכה מאחור בלסת בתנועה סיבובית. לאחר מכן מר אלביליה דקר אותו בישבן וברגל עם סכין "לדרמן" ואחר כך נטל סכין מטבח, הצמיד אותה לצווארו ועשה לו חתך. מר אלביליה אף איים על התובע שאם לא יישמע להוראותיו במהלך העבודה הוא יפגע בו (להלן: התקיפה או האירוע).

     

    בהקשר זה נציין כי מר אלביליה הכחיש שתקף את התובע וכל שטען הוא שהיה להם ויכוח בגין רצונו של התובע לעזוב את הדירה לפני סיום תקופת השכירות, לאחר שהתובע כבר חזר לנהריה.

     

  9. התובע הוסיף וטען שסיפר למר אורן יצחקי - מנהל הבריכות במלון (להלן: מר יצחקי) על התקיפה מספר שעות לאחר מכן, הודיע לו שהוא עוזב את העבודה וביקש ממנו לשמור את העניין בסוד.

     

    מר יצחקי אישר שהתובע סיפר לו שהייתה תקרית אלימה בינו לבין מר אלביליה ושהוא ביקש ממנו לשמור זאת בסוד. עם זאת, מר יצחקי טען שהשיחה התנהלה בשעה 8:00 בבוקר ושהתובע לא ציין בפניו מתי הייתה התקרית.

     

  10. ביום 1.6.2017 (יום חמישי) בבוקר חזר התובע לנהריה בטיסה שהוזמנה על ידי אביו, לבקשתו. התובע סיפר להוריו על התקיפה כשהגיע לנהריה.

     

  11. ביום 4.6.2017 (יום ראשון) פנה התובע לטיפול רפואי אצל רופאת המשפחה אשר ציינה כי סיבת הפניה היא "היום מוסר על חבלה בלסת עליונה ימין 30/05/2017". התובע הופנה לבדיקת רופא מומחה.

     

  12. ביום 6.6.2017 נבדק התובע על ידי רופא מומחה, לאחר שדודתו קבעה לו תור מהיר. התובע לא יכול היה לדבר באותו מועד ודודתו שלא הייתה בקיאה בעובדות המקרה היא זו שדיברה במקומו. הרופא כתב בתלונות כך: "נפל אתמול ונחבל בלסת תחתונה מצד ימין. אינו מסוגל לפתוח את הפה". המומחה הפנה את התובע למיון.

     

  13. ביום 6.6.2017 אושפז התובע במרכז הרפואי ל"גליל המערבי" לאחר שהתברר שיש לו שבר בלסת ועבר ניתוח בהרדמה מלאה. בפרק דיון וסיכום נרשם כי התובע "פנה למיון לאחר שקיבל מכה מאגרוף לאזור הפנים מימין לפני שבוע...".

     

  14. ביום 8.6.2017 יצרה גב' לאה אבו דרהם - אמו של התובע (להלן: האם) קשר טלפוני עם מר יצחקי והעבירה לו תמונות של התובע לאחר הניתוח באמצעות יישומון ה"וואטסאפ".

     

  15. האם אף פנתה להגיש תלונה במשטרה נגד מר אלביליה בשל תקיפתו של התובע. עם זאת, לבקשת השוטר החוקר, התובע הגיע במועד מאוחר יותר למשטרה והגיש תלונה נגד מר אלביליה.

    התובע ביטל במועד מאוחר יותר את התלונה לבקשת אמו של מר אלביליה.

     

    ההליכים לפני הנתבע

  16. ביום 25.7.2017 הגיש התובע לנתבע "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה". בטופס הפגיעה ציין התובע שביום 30.5.2017 בשעה 11:00 הותקף "במהלך העבודה ע"י עובד נוסף בשם שמעון אלביליה" כאשר מילא את תפקידו כמציל במלון. התובע ציין את פגיעותיו באופן הבא "שבר בלסת, דקירה בירך שמאל וישבן וחתך בצוואר".

     

  17. ביום 13.8.2017 נחקר התובע על ידי חוקר הנתבע.

     

  18. ביום 9.11.2017 דחה הנתבע את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה מכיוון שלא הוכח שנגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. עוד נכתב כי אין בידי הנתבע הוכחה שהתובע הותקף בעבודה ועל רקע העבודה.

    עם זאת, הנתבע הודיע לתובע כי הכיר בתביעתו כתאונה אישית ולכן הוא זכאי לדמי תאונה.

     

    ההליכים המשפטיים

  19. ביום 14.2.2018 הגיש התובע תביעה להכיר באירוע התקיפה כפגיעה בעבודה.

     

  20. ביום 6.3.2018 הגיש הנתבע כתב הגנה.

     

  21. ביום 13.9.2018 היה אמור להתקיים דיון הוכחות לפני מותב אחר. עם זאת לאחר שהאם נשאלה שתי שאלות התברר שיש ברשותה תכתובות וואטסאפ עם מר יצחקי שלא הוגשו לבית הדין ושהשיחה שניהלה עימו והוקלטה - כלל לא תומללה.

    בנסיבות אלה הופסק הדיון ונקבעו מועדים להגשת תצהיר משלים של האם ולדיון הוכחות.

     

  22. ביום 28.11.2018 הוגש תצהיר משלים של האם בצירוף תמליל של השיחה עם מר יצחקי, מיילים ששלחה האם לחברה ותכתובות וואטסאפ עם מר יצחקי.

     

  23. ביום 3.4.2019 התקיים לפנינו דיון ההוכחות.

    בפתח הדיון הודיעו הצדדים שאין להם התנגדות להחלפת המותב הקודם במותב הנוכחי ואף התחייבו כי לא תועלה מצידם כל טענה בנוגע לפגם במותב בעתיד.

     

  24. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

     

    טענות הצדדים

  25. התובע טען כי הותקף במהלך עבודתו על ידי מר אלביליה בשל שימוש בטלפון נייד תוך כדי עבודתו כמציל. עוד נטען כי עדות התובע הייתה עקבית בניגוד לעדויותיהם של מר יצחקי ומר אלביליה שהיו מגמתיות ורצופות בסתירות. עוד נטען כי התובע לא ידע את חומרת הפגיעה ולכן על מנת שלא לפגוע במר אלביליה הוא לא סיפר לרופאים על התקיפה. התובע ביטל את התלונה לבקשת אמו של מר אלביליה, כדי לא ייפגע. לטענתו, ממועד התקיפה הוא סובל ממתחים, סיוטים, עצבנות יתר והתפרצויות זעם. בנסיבות אלה, נטען שיש להכיר בתקיפה כפגיעה בעבודה.

     

  26. מנגד טען הנתבע שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התקיפה אירעה במהלך עבודתו. התובע אף לא הציג תיעוד של התקיפה שהחלה ליד הבריכה ואין זה סביר שלאחר שנדקר איש לא ראה את הדם שניגר מפצעיו. עוד נטען שאף אם עלה בידי התובע להוכיח שנפגע במהלך עבודתו, הרי שהתקיפה לא קשורה לעבודתו אלא לסכסוך אישי שהיה בינו לבין מר אלביליה.

     

    דיון והכרעה

  27. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא אם התובע הותקף על ידי מר אלביליה תוך כדי ועקב עבודתו ביום 30.5.2017. בטרם נכריע במחלוקת הצדדים נפרט את התשתית המשפטית הרלוונטית.

     

    התשתית המשפטית

  28. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק, באופן הבא:

    "תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

    כלומר, נדרש להוכיח שני יסודות: האחד, יסוד הזמן "תוך כדי עבודתו" והשני, יסוד הקשר הסיבתי "עקב עבודתו", כאשר יסוד הקשר הסיבתי הוא העיקרי מבין השניים.

     

  29. סעיף 83 לחוק עוסק בחזקת ה'סיבתיות' וקובע כך:

    "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".

    מכאן שכאשר האירוע התאונתי התרחש תוך כדי עבודה – קמה חזקה עובדתית שלפיה האירוע התרחש גם "עקב" העבודה, וזאת אלא אם מוכיח המוסד לביטוח לאומי אחרת.

     

  30. הלכה היא שלמרות שהנטל מוטל על המוסד "אין צורך במידת שכנוע העולה מכל ספק" בדבר סיבת התקיפה, ולעיתים די "בהגיונם של דברים וסבירותם, כדי להביא למסקנה כי הוכח שהתקיפה הייתה על רקע אישי, כך שחזקת הסיבתיות... לא תעמוד למבוטח". בעניין אלחלים נפסק כי המבחן העיקרי הוא "מידת הזיקה שבין האירוע לעבודה... אף אם התקיפה אירעה לעובד תוך כדי עבודתו, אולם נעשתה על רקע אישי, מבלי שהיה לה קשר לעבודתו של הנפגע או בלא תרומה של העבודה לתקיפה, לא תוכר התקיפה כתאונת עבודה".

     

  31. כלומר, ככל שיעלה בידי המוסד לשכנע את בית הדין, על סמך מאזן הסתברויות, שסביר יותר שהתקיפה אירעה על רקע אישי וללא זיקה לעבודה – אין להכיר בה כתאונת עבודה, אף אם התרחשה במהלך העבודה.

     

    הכרעה

  32. במקרה שלפנינו נטען כי התקיפה לא אירעה במהלך עבודתו של התובע במלון ושאף אם יוכח כי היא התרחשה במהלך עבודתו, הרי שעילת התקיפה אינה קשורה לעבודה אלא לוויכוח אישי. לפיכך, במסגרת הליך זה נידרש להשיב על שתי שאלות: האחת, האם התובע הותקף במהלך עבודתו על ידי מר אלביליה? והשנייה, האם התקיפה קשורה לעבודה או שהיא נובעת מסכסוך אישי שהיה ביניהם?

    נכריע בשאלות אלה כסדרן.

     

    האם התובע הותקף במהלך עבודתו על ידי מר אלביליה?

  33. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו אנו סבורים כי עלה בידי התובע להוכיח שהותקף ביום 30.5.2017 במהלך עבודתו במלון על ידי מר אלביליה, כפי שיפורט להלן.

     

  34. ראשית, עדותו של התובע בנוגע לתקיפתו במהלך העבודה הייתה עקבית, משכנעת ועשתה עלינו רושם מהימן.

     

    בהודעה לחוקר העיד התובע באופן הבא בכל הנוגע לאירוע התקיפה:

    "באותו יום התחלתי לעבוד כרגיל בשעה 07:00 בבוקר פתחתי את הבריכה של פאלאס, באותו יום איחרתי קצת לעבודה, הגעתי באוטובוס שאיחר באיזה 20 דקות, כשהגעתי הוא שמעון (מר אלביליה – ק.כ) הגיע מאוחר יותר לעבודה המשמרת שלו התחילה בשעה 10:00. אני הייתי בעמדה הוא הגיע לעמדה שלי, הוא היה יחד איתי באותה עמדה בפאלאס, ואז הוא התווכח על ענייני עבודה, אמר לי תשמע מי שנוגע בטלפון אין יוצר (צ.ל. יותר – ק.כ) משחקים אני מעיף אותו מטיס אותו מהעבודה, ואני לא מעניין אותי ולא רואה אף אחד בעיניים. אמרתי לו אין בעיה גם אתה עם הטלפון, תעזוב גם אתה את הטלפון אני שם אותו בכיס. הוא אמר 'אתה תעשה מה שאני אומר, אני פה מנהל עליך אחראי עליך אתה תעשה מה שאני אומר לך' ואז אמרתי לו 'אין בעיה הכל בסדר אני יודע מה זה הדדיות אני יודע שהמנהל שלי צריך לשמש דוגמא' ואז הוא אמר לי 'אני עושה מה שאני רוצה אתה תתנהל לפי ההנחיות שלי, אתה תעשה מה שאני רוצה' ואמרתי לו 'יש לי מנהל יש לי בעיה אני אפנה אליו' ושמעון היה עם כוס מים ביד, כוס פלסטיק. ואז הוא אמר לי 'אתה לא סופר אותי אתה שם עליי ....?' ועניתי לו 'אני שם ... על מי ששם עליי ...', ואז הוא שפך עליי את המים בפנים ואמר בוא אני רוצה לדבר איתך במשרד, תלך למשרד אני רוצה לדבר איתך במשרד, ואני כשנכנסתי למשרד אני נכנסתי ראשון פתחתי את הדלת, המשרד זה מסביב לבריכה, ונכנסתי אני הייתי ראשון והוא נכנס אחריי וכשפתחתי את הדלת הוא נכנס סגר את הדלת ופתאום הביא לי מאחור בוקס ללסת שחרר לי בוקס ללסת בעוצמה שנפלתי לרצפה, והייתי מסוחרר ולא האמנתי שזה יגיע למכות, ואז הוא המשיך להביא לי מכות בוקסים כשאני ברצפה זרק עליי כסא, ואז הוא שלף סכין ונתן לי 4 דקירות שתיים ברגל שתיים בתחת והחמישי הוא הדביק לי את הסכין לצוואר ונתן לי פנס לאורך כל הצוואר ויש לי תמונות. באמצע שהוא דוקר אותי, הוא אומר לי מהיום אתה תעשה מה שאני אומר לך, ואם לא אני נשבע בבן שלי שאני כלא ואתה בית חולים אני חותך לך את כל הורידים. אני לא הצלחתי להגיב במכות אני הייתי מסוחרר מפורק, ואני הייתי מבוהל ומסוחרר מהבוקס הרגשת(י) את הקליק של השבר שמשהו יצא לי מהמקום, וחיכיתי שזה יגמר, והוא אמר לי עכשיו תחזור לעבוד, ואם תדבר מילה אני שוחט אותך. עבדתי קצת וסבלתי כמו שבחיים שלי לא סבלתי, הצלחתי לתפוס את עצמי בעבודה הייתי מפורק, ולא יודע איך הצלחתי, ואז במהלך אותו בוקר לקחתי את אורן (מר יצחקי – ק.כ) סיפרתי לו את זה הראיתי לו את הדקירות זה עוד היה עם חורים טרי, סיפרתי לו הכל, ואמרתי לו אורן תקשיב אני חייב לעזוב לטפל בעצמי, ואמרתי לו בבקשה אל תגיד כלום, ואז התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו תזמין לי עכשיו טיסה, ולא היו טיסות, ובאותו יום ישנתי אצל ידידה, ואורן אמר לי תבוא למחרת לעבודה ואני הייתי עם כאבים מטורפים בלסת ולא הצלחתי לאכול, אבל מרוב פחד לא שמתי לב לנזק שהוא גרם לי, אמרתי לו אני אבוא אבל אמרתי לו יום חמישי אני טס על הבוקר אני על המטוס, הגעתי עבדתי ביום למחרת יום רביעי אמרתי לאורן שאני לא מסוגל לעבוד, וזה היה בשלבי סיום הודעתי לאורן שאני מסיים את העבודה, ואמרתי לו אני הולך הביתה ואהיה איתך בקשר".

     

    בעדותו לפנינו חזר התובע על עדותו לפני חוקר הנתבע, תוך שהוא מדגים את האופן בו הותקף, באופן הבא:

    "ש.אתה יכול לספר לנו בקצרה מה קרה?

    ת.בסביבות השעה 11:00 לערך, שמעון אמר לי כל הזמן לעזוב את הטלפון, כשהוא כל הזמן השתמש בטלפון. שמעון אמר כל הזמן שהוא המנהל ושהוא מחליט ושאף אחד לא יגיד לו מה לעשות. לא נתתי לזה יד ולא הקשבתי והמשכתי להיות בטלפון. אמרתי לו שהוא המנהל שלי ושהוא אמור לשמש לי דוגמא ושאם הוא בטלפון אז למה אני לא. הוא אמר לי שלא אשכח עם מי אני מדבר ומי הכניס אותי לעבודה. המשכתי בטלפון. הוא שאל אותי 'אם אני שם עליו...' עניתי לו ש'מי ששם עליי... אני שם עליו...' היה לו כוס מים ביד והוא שפך עליי לפנים וזה ברחבת הבריכה ויש שם מצלמות. ניגבתי עם הידיים את המים כי לא ידעתי מה קרה. הוא אמר לי שאלך למשרד של המצילים ושהוא בא ושנדבר. אמרתי לו שאין בעיה והלכתי למשרד. פתחתי את דלת המשרד והוא בא מאחוריי ונעל את הדלת (העד מדגים), עמדתי עם הפנים לשולחן ועם הגב לדלת. הוא בא אליי במהירות ונתן לי מכה ללסת מאחור בתנועה סיבובית. הייתי בהלם כי לא הייתי מוכן לזה, נפלתי. בזמן שאני נופל, שאלתי את שמעון מה קרה? מה יש לו? הוא הרים כיסא וזרק אותו עליי ואמר לי: 'אתה חושב שמישהו יכול לשים עליי...., אני אגיד לך מה לעשות ואתה תעשה את מה שאני אומר'. הוא דיבר בצורה של עצבים, קשה לי להסביר את זה, אני צריך להדגים כדי להראות את זה. הוא תפס אותי וחנק אותי אחרי שלא הצלחתי להגיב כי המכה בלסת היתה עוצמתית שהרגשתי את הקליק ואת הלחיצה בראש. הוא חנק אותי ולא יכולתי להגיב ולקח סכין, בהתחלה זה היה לדרמן, והוא נתן לי שתי דקירות בישבן ועוד שתיים ברגל ואחר כך היתה לו סכין מטבח, שאני לא יודע למה יש את זה במשרד, והוא הצמיד אותה לצוואר שלי והתחיל לדקור ועשה לי 'פנס'. אחרי זה הוא עזב אותי. הוא אמר לי שאני אקשיב טוב למה שהוא אומר לי, שכל מה שהוא יגיד לי לעשות בעבודה, אני אעשה, ואם לא, הוא יכנס לכלא ואני אכנס לבית חולים. הוא נשבע בראש של הילד שלו שהוא יחתוך לי כל וריד בגוף וזאת רק היתה ההתחלה. לא התווכחתי ולא דיברתי כי הייתי בסוג של הלם. הוא אמר לי לחזור לעבודה ויצאתי מהמשרד והמשכתי בעבודה.

    ש.לא פנית בשלב זה למישהו בהנהלה?

    ת.כבר. אני רוצה להמשיך ולספר. לקחתי כמה דקות ושטפתי את הפנים, הייתי כולי דם ברגליים ובבוקסר. אחד המצילים שאל אותי מה קרה ואמרתי לו שלא קרה כלום כי לא רציתי לספר לאף אחד. כשהלכתי לשטוף פנים, יצאתי מהמלון וחייגתי לאבי. לא אמרתי לו מה קרה, רק ביקשתי שיזמין טיסה הכי מהר שאפשר. אבא שלי שאל מה קרה ואמרתי לו שהכל בסדר ורק להזמין לי טיסה. כמו שאמרתי קודם, לאחר הפסקת הצהריים, דיברתי עם אורן בבריכת הבוטיק וסיפרתי לו והראיתי לו את הדקירות ברגליים ובצוואר. הוא אמר לי שלא צריך להיות דבר כזה וזה בל יעבור ושאל אותי איך זה קרה כי אנחנו חברים ושותפים לדירה. אפילו הוא היה בהלם שזה קרה. אמרתי לו שאני עוזב ומחכה לטיסה. הוא ביקש שלפחות יומיים אמשיך לעבוד. בכל הזמן הזה, אני לא יודע אפילו מה הנזק".

     

    כאמור, עדותו של התובע הייתה עקבית ומשכנעת. כמו כן, במהלך העדות הדגים התובע את האופן בו הותקף וניכר היה שהוא עדיין "חי" את האירוע. לפיכך, עדותו שיכנעה ועשתה עלינו רושם מהימן.

     

  35. שנית, עדותו של מר אלביליה לא הייתה עקבית, לא הייתה הגיונית ואף לא עשתה עלינו רושם מהימן, ונפרט.

    1. גרסתו של מר אלביליה בנוגע למועד הוויכוח עם התובע לא הייתה עקבית.

       

      בהודעה לחוקר נשאל מר אלביליה אם היה בינו לבין התובע ויכוח וענה "אני אומר שהיה בינינו וויכוח שהוא רצה לעזוב פה ויש לי חוזה מול בעל הדירה ורציתי שהוא ישלם את החלק שהוא עוזב". בהמשך נשאל אם זו הסיבה שהוא תקף את התובע והשיב "אני אומר שאני בכלל לא נגעתי בו לא דחפתי אותו".

      כלומר, מההודעה לחוקר עולה שלטענת מר אלביליה הוויכוח בינו לבין התובע היה בשל רצונו לעזוב את הדירה המשותפת לפני שהסתיימה תקופת השכירות.

       

      לעומת זאת בעדותו לפנינו חזר מר אלביליה על כך שהוויכוח בינו לבין התובע היה בקשר לשכירות של הדירה אולם הוסיף שהוא התרחש כשהתובע היה אצל הוריו בנהריה.

       

      כלומר, גרסתו של מר אלביליה בנוגע למועד הוויכוח בינו לבין התובע לא הייתה עקבית כלל. בהתאם לגרסה הראשונה הוויכוח התרחש לפני שהתובע עזב את אילת ואילו בהתאם לגרסה השנייה הוויכוח התרחש לאחר שהתובע עזב את אילת.

       

    2. כמו כן, עדותו של מר אלביליה לפנינו שלפיה הוויכוח התרחש לאחר שהתובע עזב את אילת אינה מתיישבת עם עדותו לפני חוקר הנתבע, משתי סיבות: האחת, אם גרסה זו הייתה נכונה, מר אלביליה היה אומר לחוקר שלא רק שלא תקף את התובע אלא שלא יכול היה לתקוף אותו מכיוון שהוא היה בנהריה בזמן הוויכוח. העובדה שמר אלביליה לא טען זאת לפני החוקר מחלישה את עדותו.

      השנייה, מר אלביליה אמר לחוקר שהתווכח עם התובע מכיוון שהוא רצה לעזוב את הדירה. אם התובע היה בנהריה במועד הוויכוח, כפי שהעיד מר אלביליה לפנינו, הוא היה אומר שהוויכוח התרחש בגלל שהתובע עזב את הדירה ולא בשל רצונו לעזוב אותה.

       

      בנסיבות אלה, גרסתו של מר אלביליה בעדותו לפנינו, אינה מתיישבת עם עדותו לפני חוקר הנתבע ולכן לא נתנו בה אמון.

       

    3. זאת ועוד, גרסתו של מר אלביליה בנוגע למועד הוויכוח עם התובע אינה הגיונית.

       

      מר אלביליה העיד שהתובע התקשר אליו כשהיה בנהריה והודיע לו שהוא לא משלם על הדירה. הוא אף הוסיף ששניהם שכחו שיש הוראת קבע בין החשבונות ולכן העיד שהתשלום הועבר אליו "יום לאחר שהוא הודיע לי שהוא לא מגיע, אז שילמתי למשכיר".

       

      כלומר, משהוראת הקבע היא לתאריך 10.6.2017 הרי שלפי מעדותו של מר אלביליה הוא התווכח עם התובע ביום ביום 9.6.2017. גרסה זו אינה הגיונית, משני טעמים:

      האחד, התובע עזב את אילת בתאריך 1.6.2017 ולכן אין זה מתקבל על הדעת שהשיחה הראשונה שלו עם מר אלביליה הייתה רק לאחר תשעה ימים. לכך יש להוסיף, שאם גרסתו של מר אלביליה שלפיה לא היה לו ויכוח עם התובע כששהה באילת הייתה נכונה, מדוע לא יצר קשר עם התובע במשך תשעה ימים בהם לא הגיע לדירה ולעבודה על מנת לברר היכן הוא נמצא? עובדה זו מעמידה בספק את גרסתו של מר אלביליה.

      השני, ביום 8.6.2017 העבירה האם למר יצחקי תמונות של התובע לאחר הניתוח שעבר בלסת. מר יצחקי העיד ששוחח עם מר אלביליה על כל הנושא. לפיכך, אין זה מתקבל על הדעת שביום 9.6.2017, יום לאחר העברת התמונות מהניתוח שעבר התובע, שמר אלביליה והתובע יתווכחו על השכירות של הדירה באילת.

       

      בנסיבות אלה, עדותו של מר אלביליה אינה מתיישבת עם ההיגיון ולכן לא שיכנעה.

       

    4. לא זו בלבד. מר אלביליה טען בעדותו לפנינו שהוא שומע לראשונה בדיון שהתובע טוען שדקרו אותו בסכין ("עכשיו אני שומע לראשונה שהוא אומר שדקרו אותו בסכין"). עם זאת, עיון בהודעה לחוקר מעלה שמר אלביליה נשאל באותו מועד גם בנוגע לדקירה של התובע. כך שגרסתו של מר אלביליה שלפיה שמע את טענות התובע בנוגע לדקירה לראשונה בדיון, אינה נכונה בלשון המעטה.

       

      בנסיבות אלה, עדותו של מר אלביליה לא הייתה עקבית, לא הייתה הגיונית ולא עשתה עלינו רושם מהימן.

       

  36. שלישית, עדותו של מר יצחקי מחזקת את גרסת התובע.

    1. מר יצחקי העיד שהתובע סיפר לו שאירעה בינו לבין מר אלביליה תקרית אלימה לפני שעזב את העבודה. עדות זו מחזקת את גרסתו של התובע בנוגע לכך שהותקף עוד כשהיה באילת.

       

    2. כמו כן, אמנם מר יצחקי טען שהתובע לא פירט בפניו מה אירע והיכן אירעה התקיפה, אלא שלא נתנו אמון בגרסתו. מר יצחקי נשאל אם התובע ביקש ממנו לא לספר על התקיפה לאחרים והשיב "כן. הוא ביקש ממני לא לפרט יותר מידי" (ההדגשה הוספה – ק.כ). נציין שאם נכונה גרסתו של מר יצחקי שלפיה התובע סיפר לו רק שהייתה תקרית אלימה בינו לבין מר אלביליה מבלי לפרט היכן התרחשה וכיצד הותקף, מדוע הוא היה צריך לבקש ממנו לא לפרט יותר מידי? למר יצחקי הפתרונים.

       

    3. בהקשר זה נציין שהתובע העיד שסיפר למר יצחקי על כל מה שקרה, הראה לו את הפגיעות וביקש ממנו לא לספר על התקיפה מכיוון שלא רצה שהדבר ייוודע ברבים בשל כבודו שנפגע. ובלשונו של התובע "בטח ובטח שאתה גבר עם כבוד ולא רוצה שידעו מזה, במיוחד כשמדובר בדקירות ולא רק במכות. אני לא מכיר גבר שמתגאה בזה שדקרו אותו. אני בטוח שלא ציפו שאספר לכולם שדקרו אותי".

      עדותו של התובע שלפיה סיפר למר יצחקי על התקיפה והראה לו את הפגיעות, מתיישבת עם עדותו של מר יצחקי שהתובע ביקש ממנו לא לפרט יותר מידי על התקיפה.

       

    4. זאת ועוד. אין זה מתקבל על הדעת שהתובע יודיע למר יצחקי שהוא עוזב את העבודה מ"היום למחר" ושמר יצחקי יקבל זאת ולא יברר עימו מהי הסיבה להודעתו, במיוחד כשאין חולק שהתובע "היה ילד טוב ולא היו איתו שום תקריות" בתקופת העבודה, כלשונו של מר יצחקי בהודעה לחוקר. בנסיבות אלה, שוכנענו שהתובע סיפר למר יצחקי על התקיפה של מר אלביליה במקום העבודה, וזו הייתה הסיבה שמר יצחקי הסכים שהוא יפסיק לעבוד בתוך יומיים.

       

      בנסיבות אלה, שוכנענו מעדותו של מר יצחקי שהתובע סיפר לו שמר אלביליה תקף אותו במהלך עבודתו וביקש ממנו לא לספר לאחרים על התקיפה. כמו כן, שוכנענו שבעקבות התקיפה הסכים מר אלביליה שהתובע יסיים לעבוד בתוך יומיים.

       

  37. רביעית, לא מצאנו שהאמור במסמכים הרפואיים השונים סותר את גרסת התובע, ונבאר.

    1. תחילה נציין שבהתאם לפסיקה יש לייחס משקל רב לאנמנזה ברישומי בית החולים מכיוון שמסמכים אלה מהימנים ומדויקים, שכן יש להניח שאדם שהתאשפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון. עם זאת, נפסק כי מסמכים רפואיים אינם חזות הכל ואינם יוצרים חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה. בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר.

       

    2. ביום 4.6.2017 פנה התובע לטיפול ראשוני. במסמך הרפואי כתבה רופאת המשפחה "היום מוסר על חבלה בלסת עליונה ימין 30/05/2017".

      תחילה נציין שהמסמך הרפואי תומך בגרסת התובע שהוא נפגע בלסת ביום 30.5.2017.

       

      נוסיף, שהתובע הסביר שלא פירט לפני הרופאה את נסיבות הפגיעה מכיוון שלא רצה שיעצרו את מר אלביליה בגלל שיש לו ילד הקטן. התובע הוסיף שבאותו מועד לא ידע את חומרת הפגיעה. נזכיר, שהתובע ביטל את התלונה שהגיש נגד מר אלביליה מאותן סיבות.

      בנסיבות אלה, הסברו של התובע בנוגע לכך שלא סיפר לרופאה על התקיפה מתיישב אף עם ביטול התלונה ולכן אנו סבורים שהמסמך הרפואי תומך דווקא בגרסת התובע ולא סותר אותה.

       

    3. ביום 6.6.2017 פנה התובע לרופא מומחה, לאחר שדודתו סידרה לו תור דחוף. כפי שעולה מהמסמך הרפואי התובע "אינו מסוגל לפתוח את הפה". מכאן שיש לקבל את עדותו שלפיה הוא לא דיבר בפגישה עם הרופא אלא דודתו שלא הייתה בקיאה בפרטי התקיפה ולכן אמרה כי "נפל אתמול ונחבל בלסת תחתונה מצד ימין".

      נציין כי לפני הפנייה לרופא המומחה סיפר התובע לרופאת המשפחה שנחבל בלסת התחתונה ביום 30.5.2017. לכן העובדה שהרופא המומחה כתב שהתובע נפל אתמול, תומכת בגרסת התובע שדודתו היא זו שדיברה עם הרופא המומחה ושהיא לא הייתה בקיאה בעובדות האירוע.

       

    4. באותו היום (6.6.2017) פנה התובע למיון ושם סיפר כי "קיבל מכה מאגרוף לאזור הפנים מימין מלפני שבוע". גרסה זו תואמת את גרסת התובע שלפיה מר אלביליה תקף אותו והיכה אותו בפנים ביום 30.5.2017. התובע הוסיף והסביר שלא ציין שהותקף בעבודה מכיוון ש"באותו רגע אתה לא חושב על כסף ועל תאונת עבודה, אתה חושב על הכבוד שלך. נראה לך שקל לספר שדקרו אותי? ושקיבלתי מכות?" וכן שלא רצה שיחקרו אותו כדי שעניין התקיפה לא יגיע למשטרה.

       

      בנסיבות אלה, לא מצאנו שתוכנם של המסמכים הרפואיים סותר את גרסתו העקבית של התובע בנוגע לתקיפתו על ידי מר אלביליה בזמן העבודה.

       

  38. לסיכום: נוכח עדותו העקבית והמהימנה של התובע ונוכח המסמכים הרפואיים שיש בהם כדי לחזק את גרסת התובע באשר לתקיפה ולמועד התרחשותה, שוכנענו שהתובע הותקף ביום 30.5.2017 במהלך עבודתו על ידי מר אלביליה.

     

  39. לאחר שקבענו כי התובע הותקף במהלך עבודתו על ידי מר אלביליה נבחן אם עלה בידי הנתבע להוכיח שעילת התקיפה אינה נוגעת לעבודה אלא לסכסוך אישי בין השניים.

     

    האם תקיפת התובע במהלך עבודתו על ידי מר אלביליה הייתה עקב עבודתו או בשל סכסוך אישי שאינו קשור לעבודה?

  40. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו שוכנענו כי לא עלה בידי הנתבע לשכנע שהתובע הותקף בגין סכסוך אישי שהיה לו עם מר אלביליה, כפי שיפורט להלן.

     

  41. ראשית, עדותו של התובע שלפיה הותקף בשל ויכוח שפרץ בינו לבין מר אלביליה בנוגע לשימוש בטלפון הנייד במהלך העבודה במלון, הייתה עקבית ועשתה עלינו רושם מהימן. כאמור, התובע העיד הן לפני חוקר הנתבע והן לפנינו באופן עקבי על כך שהותקף לאחר שהתווכח עם מר אלביליה על שימוש בטלפון נייד במהלך העבודה.

     

  42. שנית, אנו מעדיפים את גרסת התובע שלפיה הוויכוח בנוגע להישארותו בדירה התרחש כחודש לפני התקיפה על פני גרסת מר אלביליה שלפיה הוויכוח התרחש לאחר שהתובע עזב את אילת. כאמור, עדותו של מר אלביליה לא עשתה עלינו רושם מהימן וגרסתו בנוגע למועד הוויכוח אינה הגיונית, כפי שפורט בהרחבה בסעיף 35 לעיל.

     

  43. שלישית, התובע בהגינותו לא הסתיר מחוקר הנתבע את הוויכוחים האישיים שהיו בינו לבין מר אלביליה בנוגע לסידור החדר או ניקיון של הדירה והוא היה זה שסיפר על הוויכוח בנוגע לרצונו לעזוב את הדירה המשותפת כחודש לפני התקיפה. עם זאת, התובע הוסיף שמדובר בוויכוחים "קטנים" של שותפים לדירה ושהוויכוח בנוגע לרצונו לעזוב את הדירה הסתיים כחודש לפני התקיפה, זאת לאחר שהסכים להישאר בדירה עד תום תקופת השכירות. בעדותו לפנינו חזר התובע על גרסתו.

    כלומר, מעדותו של התובע שעשתה עלינו רושם מהימן שוכנענו שהוויכוח בעקבות רצונו לעזוב את הדירה המשותפת התרחש כחודש לפני התקיפה ושהתקיפה אינה קשורה לעניין זה.

     

  44. בנסיבות אלה, שוכנענו כי התובע הותקף על ידי מר אלביליה בגין עניינים הקשורים לעבודה – שימוש בטלפון הנייד בזמן העבודה וסירובו להקשיב להוראותיו – ולא בגין סכסוך אישי שהיה ביניהם ושאינו קשור לעבודה.

     

  45. אי לכך, אנו סבורים כי תקיפת התובע ביום 30.5.2017 על ידי מר אלביליה הייתה "תוך כדי ועקב העבודה" ולכן יש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק.

     

    סוף דבר

  46. התביעה מתקבלת.

    אירוע התקיפה מיום 30.5.2017 יוכר כפגיעה בעבודה.

     

  47. הנתבע ישלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום של 5,500 ₪. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

     

     

    על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ט' באלול התשע"ט (9 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    תמונה 4

     

    תמונה 2

     

    תמונה 6

    מר אברהם פרקש

    נציג ציבור (עובדים)

     

    קרן כהן, שופטת

     

    גב' אבישג שדות

    נציגת ציבור (מעסיקים)


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ