ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
30190-02-15
28/08/2016
|
בפני השופטת:
דגית ויסמן
|
- נגד - |
תובעת:
א.ע. עו"ד סקוב
|
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי עו"ד וידנה
|
פסק דין |
1.התובעת, ילידת 1951, עבדה כעוזרת במשק בית. לטענתה, ביום 13.1.2014 היא נפגעה בכתף שמאל, בעת שהזיזה מייבש כביסה, במהלך העבודה.
2.התובעת העידה בבית הדין כעדה יחידה וחזרה על גרסתה. העדות בעל פה אינה מתיישבת עם התיעוד הרפואי ועם מסמכים נוספים שהוצגו. כך למשל, ביום 21.1.2014 (נ/1) נרשם כי התובעת התלוננה על כאבים בכתפיים ובברכיים וכן נרשם "חבלה לבוהן 2 כף רגל שמאל לפני שבועיים – כאובה". כלומר, לא אוזכרה פגיעה שאירעה, לשיטת התובעת, כשבוע קודם לכן, למרות שאוזכרה פגיעה אחרת, שאירעה שבועיים קודם.
התובעת העידה שפנתה לראשונה לטיפול רפואי בעקבות הפגיעה, בחודש מרץ 2014, כחודש וחצי לאחר הפגיעה הנטענת. גם בהפנייה לפיזיותרפיה (מיום 18.3.14, צורפה לתצהיר התובעת), לא צוינה פגיעה בעבודה ולמעשה תיאור התלונות הוא חזרה על הרישום מיום 21.1.14.
האזכור הראשון לפגיעה בזמן העבודה, בו גם מופיע תיאור של הזזת מייבש כביסה, הוא מיום 30.4.2014, למעלה משלושה חודשים לאחר הפגיעה הנטענת. באותו רישום (נ/3) נרשם: "לדבריה, לפני 7 חודשים הרימה מייבש כביסה בזמן עבודתה". המועד המצויין ברישום זה, אינו תואם את גרסת התובעת, לפיה נפגעה במועד מאוחר יותר.
3.התובעת נשאלה כיצד היא מסבירה את העובדה שדבר התאונה הנטענת לא נרשם על ידי הרופא, אך לא סיפקה הסבר מספק. יש להדגיש כי גם אם התובעת לא ידעה באותו שלב כי מדובר בפגיעה בעבודה, חזקה שמסרה את הפרטים הנכונים בדבר נסיבות הפגיעה, וזאת על מנת לקבל את הטיפול הרפואי המיטבי (דב"ע מט/ 0-23 הירשהרון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 349 (1989); עב"ל (ארצי) 19750-12-11 גנטוס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 29.11.12; עב"ל (ארצי) 11538-10-10 ארצי - המוסד לביטוח לאומי, 6.11.11; עב"ל (ארצי) 5839-07-11 חיון - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.12; עב"ל (ארצי) 614/08 מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי, 13.7.09).
4.לאמור לעיל נוסיף כי אמנם אין רישום השולל חבלה בכתף, אך העובדה שמהתיעוד הרפואי עולה כי התובעת התלוננה על חבלות שונות, לרבות נפילה (ר' נ/2, תיעוד חבלה מינואר 2013), מהווה חיזוק למסקנה כי אי ציון החבלה הנטענת אינה מהווה השמטה ברישום הרפואי, אלא שיש בה ללמד כי בזמן אמת, התובעת לא מסרה שנפגעה בכתפה בזמן העבודה.
5.לסיכום האמור לעיל, התובעת העידה כעדה יחידה, גרסתה בדבר פגיעה בעבודה היא גרסה מאוחרת שאין לה תימוכין בתיעוד הרפואי מזמן אמת. בנסיבות אלה אין מנוס מדחיית התביעה.
6.סוף דבר - התביעה נדחית.
כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ד אב תשע"ו, (28 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים.

|
|

|
מר מוחמד מנסור
נציג ציבור (עובדים)
|
|
דגית ויסמן, שופטת
|