ר' נ' המוסד לביטוח לאומי

ערעור זה עניינו החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.10.16, אשר קבעה למערער נכות בשיעור 32% וזאת לאחר שהפעילה את תקנה 15 בשליש. הערעור נסוב על החלטת הוועדה בעניין הפעלת תקנה 15.

טענות המערער

1.לטענת המערער, טעתה הוועדה עת אימצה את החלטת וועדת הרשות. לטענתו, וועדת הרשות התעלמה מכך שהמערער לא חזר לעבודה שבה עבד עובר לתאונה ולא נתנה את דעתה לכך שהמערער פוטר בשל הפגיעה הרפואית ואינו עובד.

מוסיף וטוען המערער כי החלטת הוועדה לקונית ואינה מנומקת דיה. לדבריו, על הוועדה היה להפעיל את תקנה 15 במלואה, שכן בהתאם למכתב מאת הרופא התעסוקתי המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעבודה מאומצת ביד שמאל, והנכות הביאה לירידה ניכרת בהכנסותיו. לטענתו, הוועדה מתייחסת לאפשרות תאורטית, ולא למצב בפועל של המערער. שכן הוא אינו יכול לחזור לעבודתו או לעיסוקו.

טענות המשיב

2.לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. החלטת הוועדה מפורטת, מנומקת, ונסמכת על החלטת וועדת הרשות שהמליצה להפעיל את תקנה 15 בשליש. לעמדתו, מדובר בקביעה מקצועית שבשיקול דעת הוועדה ואין להתערב בה.

הכרעה

3.החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.