ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

זהו ערעור על החלטת ועדה לעררים (ניידות) מיום 27.9.2016 אשר העלתה את שעור המוגבלות של המערער לשיעור 80% וציינה כי המערער אינו נזקק לכסא גלגלים. (להלן: ההחלטה, הועדה)

רקע נדרש

1. המערער, יליד 1994 סובל ממחלה גנטית הגורמת לתסמונת דיסטונית ספסטית פרוגרסיבית הפוגעת בין השאר בכושר הליכתו.

2. הועדה דנה בעררו של המערער על החלטת ועדה מחוזית וקבעה "סובל ממחלה אקסטר-פירמידלית מסוג סיטוני עם תנועתיות בלתי רצונית קוריאפורמית מתמדת. הממצאים ניתנים ליישום לפי א-7-ג-1 80% לצמיתות . ערר התובע מתקבל."

3. בהמשך לכך בפרק הדן בכסא גלגלים ומכשירים אורתופדיים, סימנה הועדה "לא " ברובריקה המתיחסת ל"המוגבל נזקק בנידות לכסא גלגלים ומשתמש בו"

    

   טענות המערער

4. אין המשיב משיג על קביעת אחוזי המגבלות שלו, כפי שנקבעו על ידי הועדה, אלא על כך שהועדה למרות ש"קיבלה את הערעור" בפועל קבעה כי אינו נזקק לכסא גלגלים ואינו משתמש בו. לטענת המערער יתכן שעסקינן בטעות סופר נוכח קבלת הערעור , ולחלופין לא ניתן כל נימוק מטעם הועדה לקביעה זו. לענין זה טוען המערער כי בכתב הערר ציין מפורשות כי הרופאים קבעו כי נזקק לכסא גלגלים וכך אף עולה מתוך שני מכתבי רופאיו של המערער אשר הוצגו בפני הוועדה: מכתבו של ד"ר ארקדיר מיום 20.7.16 אשר מציין "כעת נעזר בכסא גלגלים אך יש נסיון לשקמו ללכת בהליכון..." ומכתבו של ד"ר אדוורסון מיום 16.4.16 (אשר ציין כי המערער "אינו הולך עצמאית"). המערער הציג לבית הדין ולמשיב קבלה בדבר רכישת כסא גלגלים מחודש מאי 2016.

5. אליבא דמשיב - לא נטען ע"י המערער בפני הועדה כי נזקק לכסא גלגלים ולא הוצגה כל ראיה על צורך ושימוש בפועל בכסא גלגלים בפני הועדה ולכן לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה; המערער בהודעת הערעור ציין כי "כיום" זקוק לכסא גלגלים ומשכך וככל שחל שינוי במצבו יכול לפנות אל הוועדה שוב. אשר לקבלה שהציג המערער לבית הדין- זו לא הוצגה בפני הועדה ועל כן אין להלין על הוועדה שלא התיחסה אליה; עוד מציין המשיב כי בפרוטוקול הועדה המחוזית מצוין מפורשות שהמערער נכנס לחדר הבדיקה בכוחות עצמו וללא שימוש בכסא גלגלים וכך אף בכניסתו לועדה, נעזר באביו וצוין כי נראו סימני חבלות בגופו עקב נפילות. מאלה ניתן ללמוד שאכן אין המערער משתמש בכסא גלגלים. אשר למסמך של ד"ר ארקדיר- מצוין בו כי נעשה נסיון לשקום ולחסוך הצורך בכסא גלגלים ואף בכך תמיכה שבפועל אין שמוש בכסא. ברור מכל המכלול כי לפחות במועדים הרלבנטיים לא השתמש בכסא גלגלים. לסברת המשיב , רק עקב יעוץ משפטי העלה המערער בדיעבד טענה לשמוש בכסא גלגלים שלא הועלתה בפני הוועדה.

    

   הכרעה