ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.7.17 אשר דחתה את ערר המערער וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% החל מיום 1.10.15 (להלן: "הוועדה").

2.הוועדה התכנסה מכח פסק דין בתיק ב"ל 46944-12-16 מיום 18.4.17 (להלן: "פסק הדין") אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים כדלקמן:

"בשים לב לכך כי הוועדה בהנמקתה התייחסה אך ורק לפן התפקודי של הכתף, יש ביננו הסכמה לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתבחן יישומו של פריט ליקוי 42 (1)(ד) שעניינו פציעת שרירי הכתף. הוועדה תתייחס גם לבדיקת ה- MRA של כתף ימין מיום 30.8.16 ולקביעתו של ד"ר נאסים אלקרינאוי ביחס לבדיקה זו.

המערער וב"כ יוזמנו לטעון טענותיו בפני הוועדה בעניינים הנ"ל.

הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

3.עיקר טענות המערער-

• הוועדה הסבירה כי אין לקבוע למערער נכות רפואית בגין הפגיעה בשרירי השרוול המסובב היות ובדיקת ה- MRA מעידה רק על קיומו של חשד לקרע ב- ISP המהווה חלק מהשרוול האחורי ומשמעותו שולית. עם זאת, הוועדה התעלמה באופן מוחלט מהפגיעה הנוספת שנמצאה בבדיקת ה- MRA, הקרע בלברום העליון, שהינו חלק נפרד בכתף מהשרוול המסובב.

   

• המומחה מטעם המערער, ד"ר נאסים אלקרינאווי, קבע למערער נכות רפואית בגין הקרע בלברום העליון והסביר כי מדובר בממצא שלא תואר בשנת 2006 (עובר לתאונה מושא הערעור). על אף שהוועדה מצטטת קיומו של SLAP בלברום, הוועדה לא קבעה בגין ממצא זה כל נכות רפואית.

  הוועדה טעתה משלא התייחסה לקביעת המומחה מטעם המערער ביחס לקרע בלברום העליון והתייחסה רק לקרע בשרוול המסובב.

   

  בנסיבות הענין, משהוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין, טוען המערער כי יש להשיב את עניינו לדיון נוסף בפני הוועדה.

   

  4.עיקר טענות המשיב-