ב"ל 27830-10-14 י' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 15.9.14 (להלן – הוועדה).

2.המערער לקה בליבו ונגרמה לו תעוקת לב בעקבות ויכוח במקום העבודה ביום 23.10.10. האירוע הוכר כפגיעה בעבודה. בעקבות האירוע נקבעו למערער ביום 11.3.12 10% נכות לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)I לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות הנכות מעבודה).

3.ביום 26.11.12 הגיש המערער בקשה לדיון מחדש בהתאם להוראות תקנה 36 ההחמרה המצוינת באישור לפי תקנה 36 לתקנות הנכות מעבודה מצוינת החמרה במצב הלבבי וכן במצב הנפשי.

במסגרת הדיון בתביעה לדיון מחדש ניתנו חוות-דעת של הפסיכיאטרית ד"ר פישקין מיום 20.5.13, בדבר קיומה של נכות זמנית.

בתום תקופת הנכות הזמנית לתאריכים 16.8.12 – 31.5.13 קבעה הועדה מהדרג הראשון (החלטה מיום 9.9.13) כי אין כל החמרה קרדיאלית הקשורה לתאונה אלא החמרה של מחלה טרשתית ממנה סובל המערער, וכי אין כל החמרה בתחום הנפשי.

על החלטת הוועדה הרפואית הוגש ערר מכוחו התכנסה הוועדה נשוא הערעור, שקבעה אף היא כי אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני.

4.טענות המערער:

א.אין בסיס לקביעת המומחה בתחום הנפשי בדבר היעדר קשר סיבתי בין הנכות לפגימה הנפשית שעה שקשר סיבתי כאמור נקבע עוד טרם הליך ההחמרה, כאמור בהחלטתה של ד"ר ברק בהחלטתה מיום 13.2.12 ובקביעת שיעור נכות זמנית, וכן במסגרת הליך ההחמרה במסגרת הנכות הזמנית שנקבעה בהחלטתה של ד"ר פישקין ולנטינה;

ב.יש לפסול את המומחה בתחום הנפשי ד"ר רומוב בשל ניגוד עניינים וקביעות עובדתיות מוטעות;

ג.יש להורות על מינוי מומחה מטעם בית הדין בשאלת הנכות הנפשית, ולהורות על שינוי הרכב הוועדה.

5.מנגד, טוען המשיב, כי קביעות קודמות בתחום הנפשי הובילו לקביעת דרגת נכות זמנית בלבד, כי טרם ההחמרה לא נקבעה נכות נפשית, ובנסיבות אלה היתה הוועדה נשוא הערעור רשאית, ואף חייבת, להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לליקוי הנפשי הנטען.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: