אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הלפרין נ' המוסד לביטוח לאומי

הלפרין נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 16/01/2019 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
2559-02-16
28/11/2018
בפני השופט:
תומר סילורה

- נגד -
תובעת:
שושנה הלפרין
עו"ד עדי אברהמוב – מטעם הסיוע המשפטי
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד עדי אשכנזי
פסק דין
 

 

1.לפנינו תביעת גב' שושנה הלפרין (להלן: "התובעת") נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: "המוסד" או "הנתבע") מיום 9/11/15 לשלול זכאותה לקצבת שאירים בנימוק שלא הייתה ידועה בציבור של המנוח, מר יצחק הלפרין, על פי הוראת סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

2.עדים וראיות - התובעת העידה בפנינו לתמיכה בתביעתה (פ' 12/2/18 ע' 8-23) בנוסף העידו לפנינו:

א.מר ישראל הלפרין, בנם של התובעת והמנוח (פ' 12/2/18 ע' 23-28).

ב. מר יעקב יברוב, שכן וחבר קרוב של המנוח (פ' 12/2/18 ע' 28-34).

ב. מר ישראל קלמן פניאל, עוזר של המנוח (פ' 12/2/18 ע' 34-37).

 

במסגרת הדיונים הוגשו המסמכים הבאים:

 

נ/1 – בקשה של הבנות רחל ואלישבע למורשות נהיגה ברכב. (פ' 12/2/18 ע' 19).

נ/2 – הודאה של המנוח (פ' 12/2/18 ע' 19).

נ/3 תביעה לקצבת ניידות שהמנוח הגיש בתאריך 7/3/12 (פ' 12/2/18 ע' 20).

נ/4 תביעה לגמלת ניידות שהמנוח הגיש בשנת 1997 (פ' 12/2/18 ע' 20).

 

בנוסף למסמכים אלה הוגשו לבית הדין נספחים לכתבי הטענות והתצהירים, אל חלקם נפנה, על פי העניין.

רקע עובדתי 

 

3. התובעת בת 63, מתגוררת בבני ברק. התובעת והמנוח היו נשואים במשך כ-36 שנים משנת 1978-2014 (ע' 1 ס' 1-3 לסיכומי הנתבע). המנוח מר יצחק הלפרין נפטר ביום 13/9/14. לתובעת ולמנוח 7 ילדים משותפים, בגירים כיום (ע' 2 סע' 2-3 לסיכומי התובעת, ע' 1 ס' 1-3, 4 לסיכומי הנתבע).

 

4. בני הזוג הנם חברי הקהילה החרדית (ע' 3 ש' 22 לפ' הדיון מיום 17/5/17).

 

5. המנוח ייסד וניהל בית ספר לתלמוד תורה לילדים, היה חולה בטרשת נפוצה ומצבו הדרדר עם השנים. בשנת 1996 מצבו הרפואי של המנוח התדרדר והצריך שימוש בכיסא גלגלים (ס' 8 לסיכומי התובעת; ע' 9 ש' 23 , ע' 11 ש' 15-17, ע' 12 ש' 1-9, 12 לעדות התובעת, ע' 24 ש' 9 לעדות מר ישראל הלפרין, ע' 29 ס' 5, 7-12, 18-22 לעדות מר יעקב יברוב).

 

6. התובעת והמנוח התגוררו בדירה אחת ברח' הושע 1 בבני ברק, עד לשנת 1996. החל משנת 1996 התובעת והמנוח התגוררו בנפרד, כאשר התובעת נשארה בדירת המגורים והמנוח עבר להתגורר ברח' סוקולוב 17 בבני ברק (ע' 1 ס' 3 לסיכומי הנתבע, ס' 15, 18 לסיכומי התובעת).

 

7. דירת המנוח היתה מרוחקת מטרים ספורים מתלמוד התורה ברח' סוקולוב 17 בבני ברק וחברי תלמוד התורה, ידידים, חסידים ושכנים תמכו כספית במימונה, תמכו בכלכלת המנוח וסייעו בטיפול בו (ע' 3 ס' 15, לסיכומי התובעת, ע' 12 ש' 1-10, ע' 14 ש' 18-21 לעדות התובעת, ע' 24 ש' 12-13 לעדות מר ישראל הלפרין, ע' 26 ש' 13-21, ע' 27 ש' 12-28 לעדות מר ישראל הלפרין, ע' 36 ש' 1-12 לעדות מר ישראל קלמן פניאל).

 

8. כ- 16 שנים טרם פטירת המנוח התגוררו עמו 2 מטפלים זרים, אשר טיפלו בו 24 שעות ביממה. (ע' 3 ס' 16 לסיכומי התובעת, ע' 12 ש' 11-14, ע' 24 ש' 17-31 לעדות מר ישראל הלפרין, ע' 29 ש' 17-21 לעדות מר יעקב יברוב, ע' 35 ש' 5-16 לעדות מר ישראל קלמן פניאל).

 

9. ביום 31/3/15 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקבלת גמלת שאירים בגין בעלה המנוח (ע' 1 ס' 5 לסיכומי הנתבע).

 

10. ביום 3/6/15 אושרה התביעה לקצבת שאירים ע"י הנתבע והועבר לחשבונה סך של 18,416 ₪ בגין גמלת שאירים לתקופה 5/15-10/14. החל מחודש 6/15 ועד 10/15 (כולל) שולמה לתובעת קצבה חודשית בסך של 2,297 ₪ עד שהופסקה ביום 9/11/15. (ע' 1 ס' 6 לסיכומי הנתבע, ע' 2 ס' 3 לסיכומי התובעת, נספח א' לכתב התביעה).

 

11. בגין החלטת הנתבע מיום 9/11/15 הגישה התובעת את תביעתה. ביום 11/1/18 הורה בית הדין על עיכוב הליכי גביית החוב עד למתן פסק דין בתובענה (ע' 2 ס' 9 לסיכומי הנתבע).

 

גדר המחלוקת בין הצדדים

 

12. בהחלטת כב' השופטת עידית איצקוביץ מיום 17/5/17 הוגדרו השאלות שבמחלוקת:

 

א. האם התובעת ומר יצחק הלפרין ז"ל היו בני זוג לענין זכאות לקצבת שאירים, לפני פטירתו של המנוח?

ב. האם התובעת זכאית לקצבת שאירים?

ג. האם החלטת הנתבע לגבי חוב התובעת בגין קצבת שאירים שלא כדין, היא כדין?

 

דיון והכרעה 

 

המסגרת המשפטית

 

13. בסעיף 238 לחוק נקבע "אלמנה – מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו.." ובסעיף 1 לחוק: "אשתו" – לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".

 

14. בדב"ע מד/0-62 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה משעלי, פד"ע טז 3 (1984) נדרש בית הדין הארצי להגדרת המונח 'וגרה עמו' וקבע:

 

"קשר אחר, שונה לחלוטין, באה לבטא התיבה "לגור", עת אומרים שאשה פלונית "גרה עם" גבר אלמוני. כאן אין מדובר עוד בקשר בין אדם לדומם, אלא לקשר בין בני אדם חיים, על כל העולה מכך. זאת ואף זאת, גם כשמדובר בקשר בין בני אדם, משמעות שונה לתיבה "לגור", עת אומרים שארבעה סטודנטים שכרו במשותף דירה וגרים - עדיין לא יאמרו שהם גרים אחד עם השני - ועת אומרים שפלוני גר באותו חדר עם אלמונית בדירה מסוימת.

"את הדיבור היא 'גרה עמו', בהקשר הדברים כאשר מדובר בהעמדת גבר ואישה למטרה מוגבלת בגדר 'בני זוג' או 'נשואים', יש לפרש בשים לב למטרת המחוקק כיCohabitation (בלטינית) או Cohabit (באנגלית). למשמעות זאת, ורק למשמעות זאת יכול היה להתכוון המחוקק...

....

התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהביטציה, יכול ויינתנו לו ביטויים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים ואף בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר; ג) "גרה עמו" - תנאי פוזיטיבי מצטבר או תנאי "נגטיבי":ב

....

מה שבאו להשיג בהזדקקות למלים "והיא גרה עמו" הוא, שעת מדובר ב"ידועה בציבור" מצב של separation מפסיק את היות האשה "אשתו" מכוח היותה ידועה בציבור. יחד עם זאת ברור שצריך שיהיה בכך כדי לשלול את הקוהביטציה, ולא רק אחד הביטויים לכך."

 

במקום אחר נפסק :

 

'משק בית משותף' פירושו שיתוף במקום המגורים, אכילה שתיה לינה הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו או בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו ומצב זה מתקיים מתוך הסכמת הצדדים מפורשת או מכללא" (ע"א 621/09 קרול ניסים נ' קוינה יוסטר, פ"ד (כ"ה) א' תש'ל (1970) בעמ' 619).

 

עוד נפסק כי:

"הגדרת ידועים בציבור לענייננו הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כל עוד מתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטיבי" (עב"ל 288/08 יצחק אלימלך – המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6.4.2009)).

15.גם כיום משמש מבחן המגורים המשותפים כמבחן משמעותי בקביעת מעמד כידועים בציבור (עב"ל(ארצי) 371-07 לובוב קירשנר נ' המוסד לביטוח לאומי, )ניתן 06.09.09)), לאורך השנים חלה הגמשה מסוימת בדרישה למגורים משותפים, בהתאם לנסיבות, (ע"ע(ארצי) 1232/04 פרלמוטר – מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 31.8.06; עב"ל 59/03 סבן- המל"ל, 29.2.04; דב"ע נו/255-0 עטר- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב, 385 (1997)). נקבע לא אחת כי את הדרישה ל'מגורים משותפים' הקבועה בדין כתנאי להכרה בידועה בציבור כ'אשתו הגרה עמו' אין לפרש באופן דווקני אלא יש להתאימה לתנאי המקום והזמן בשים לב להשתנות העיתים ולנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. כך לדוגמה בע"א 79/83 היועמ"ש נ' שוקרן; במקרה זה, בית המשפט קבע כי יש להכיר בבני זוג כידועים בציבור, וזאת על אף שהשניים בילו לעיתים בדירת האישה ולעיתים בדירת הגבר. בעמ 1714-09-13 נ'ח' נגד עיזבון המנוח ר'ח' זואח' נקבע כי המערערת היתה הידועה בציבור של המנוח לאורך השנים אף שלדעת כל ההרכב לא היה שיתוף בנכסים בין בני הזוג.

16. כך גם אין בניהול חשבונות בנק נפרדים כדי לשלול את מבחן התלות הכלכלית או החיים המשותפים (עב"ל 1407/04 המוסד לביטוח לאומי נ' פריימן (פורסם בנבו), ניתן ביום 8/11/06). בע"א 107/87, [פורסם בנבו] נקבע כי הכוונה לקיום כלכלי המושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לקיום צרכים שאדם נזקק להם בחיי היומיום.

17. שני היסודות להוכחת קשר של "ידועים בציבור" – חיי משפחה וניהול משק בית משותף פורשו בפסיקה, כמבחן כפול ומשולב שמטרתו איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח חיים של זוג נשוי ; 'ידועים בציבור' משמעו ידוע בציבור כבעלה ו'ידועה בציבור' כאשתו.

            ראו : ע"מ (חי) 264/05 פלונית נ' אלמוני, [פורסם בנבו], (פס"ד מיום 4.5.2006).

18. נקבע כי שאלת קיומם של תנאים אלה מן הראוי שתיבחן על פי קרטריונים סובייקטיביים. כלומר - כיצד ראו בני הזוג עצמם את מערכת היחסים ביניהם.

            ראה: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון פד"י מג(1) 431 ; ע"א 79/83 היועה"מ לממשלה נ' סוזן שוקרון, פ"ד לט (2) 690.

לעניין התנאי "חיי משפחה" – נקבע כי הוא מורכב מחיים אינטימיים, כמו בעל ואישה, המושתתים על יחס של אהבה, מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו; אורח חיים קבוע, דאגה זה לזו, הבטחת שלומו ובריאותו של השני.

ע"א 235/72 בירנבאום נ' עזבון לוין, פד"י כז (1) 645 ; בג"צ 4178/04 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים, סב (1) 235.

אשר לתנאי "ניהול משק בית משותף" – נקבע כי מדובר בחיי משפחה משותפים, כמקובל בין בעל ואישה הדבקים זה בזה. שיתוף במקום המגורים, בפעולות היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו כפי יכולתו.

ראה: ע"א 621   69 נסיס נ' יוסטר, כד(1) 617.

 

19. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני הזוג לניתוק הקשר מאידך גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית הרצון של בני הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעיקרון תום- הלב המחיל על המערכת ההסכמית – המפורשת או המשתמעת – בין בני הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון (ראו : ש' ליפשיץהידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה(תשס"ה) 159-157; כן ראו: רע"א 8256/99  פלונית נ' פלוני ואח', פ"ד נח(2) 213, בפיסקאות 23-22.

הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור" (שם, פסקה 7 לפסק הדין).

מן הכלל אל הפרט

 

20.בהחלטת כב' השופטת איצקוביץ מיום 17/5/17 נקבעה הפלוגתא: "האם התובעת ומר יצחק הלפרין ז"ל היו בני זוג לעניין זכאות לקצבת שאירים, לפני פטירתו של המנוח?"

 

לפי הראיות שהוצגו בפנינו לא יכולה להיות מחלוקת כי בין המנוח והתובעת התקיים המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף, ונסביר;

 

אין מחלוקת כי המנוח והתובעת היו נשואים משך כ- 36 שנה, בין השנים 1978-2014.

 

אין מחלוקת כי מדובר בזוג חרדי, המקיים אורח חיים חרדי.

 

אין מחלוקת בעניין 'כשרות' הנישואים עד למועד שבו המנוח עבר להתגורר ברח' סמוך למגורי התובעת.

 

אין מחלוקת כי המנוח היה חולה במחלה קשה וסופנית, טרשת נפוצה, ובאותה התקופה בה עבר למגורים ברחוב הסמוך למגורי התובעת חלה הדרדרות משמעותית במצבו.

 

אין מחלוקת על כך שהמנוח עבר להתגורר בסמוך למתחם שבו לימד תורה.

 

אין מחלוקת על כך שבדירת המנוח התגוררו שני מטפלים, אשר סעדו אותו עד ליום מותו,

בסיוע חברים, חסידים, שכנים ובני משפחה.

 

אין מחלוקת על כך שהתובעת שמרה על קשר רצוף, כזה או אחר, עם המנוח וסעדה אותו עד

ליום מותו.

 

21. לעניין התנאי "חיי משפחה" – נקבע, כאמור, כי הוא מורכב מחיים אינטימיים, כמו בעל ואישה, המושתתים על יחס של אהבה, מסירות ונאמנות המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו; אורח חיים קבוע, דאגה זה לזו, הבטחת שלומו ובריאותו של השני.

התרשמנו מהעדויות כי התובעת לא הפסיקה לסעוד את בעלה החולה עד ליום מותו, פקדה את ביתו, דאגה לו ושמרה על רווחתנו ובריאותו.

אף נוסיף כי התרשמנו שהתובעת נהגה באצילות נפש בעת שבחרה להישאר עם בעלה החולה במחלקה כה קשה, שהדרדרותה אינה צפויה, ולא זנחה אותו גם כשהיה מוגבל מלצאת מהבית, מנוע מלקיים יחסי אישות ויחסי זוגיות וחברה, תוך ויתור על צרכיה החברתיים, המשפחתיים והאישיים כבר מגיל 40.

"...המצב שלו לא היה בשביל חיים משותפים, חיים אישיים מה שנקרא, אבל הכל עשינו במשותף. המשכנו עם הילדים לדאוג להם, הם עמדו לפני נישואים, תקופת נישואים, אז כמובן שהכל הלך בצוותא. היו אנשים שעזרו לנו, כי באמת לבד אני לא הייתי יכולה להתמודד...היו לנו הרבה שותפים שעזרו לנו. הידידים שלו, ככה התנהלו החיים שלנו, מה אני יכולה לעשות. אני בגיל קרוב ל- 40 כבר היינו בנושא של החולי."

(עדות התובעת - ע' 9 לפרוטוקול, שורה 7 ואילך)

"שוב, מה ההגדרה לסעוד? ההגדרה לסעוד זה פשוט להיות לו לחברה בזמנים שלא, שהוא היה קצת פנוי. כל השאר, הדברים הטיפוליים הם עשו העובדים הזרים, נכון. העמידו כביסות, לא היו צריכים לבשל כי משלב מסויים כבר גם היה ניזון דרך הקיבה... אבל אני יצאתי לעבוד, עבדתי די הרבה שעות ביום כי פשוט זה מה שיכולתי לעשות כדי לעזור לכלכלת הבית, ושאר הדברים התחלקנו, התחלקנו. באו אנשים ועזרו... היו כל החברה, כל הסביבה בעצם נרתמה לעזרתנו".

(עדות התובעת – ע' 14 לפרוטוקול, שורה 14 ואילך).

 

"כל יום היתה מגיעה, נכנסת, יוצאת, בודקת..."

(עדות מר ישראל הלפרין, בנם של הצדדים – ע' 27 לפרוטוקול, שורה 29).

"סעודות שבת, היא הייתה יושבת איתנו ודברים, כשהיינו מגיעים הילדים מהישיבה. כשזה כל הזמן היא הייתה, אין, אין לא זכור לי מצב של כאילו נתק, אין אמא בבית. אין, אין, זה לא היה."

(עדות מר ישראל הלפרין, בנם של הצדדים – ע' 28 לפרוטוקול, שורה 2 ואילך).

"כל הזמן נמצאת שם, נכנסת כל הזמן. גם בשבתות, ביחד עם כל המשפחה, ושרים כולם ביחד... אבל היא היתה גם באמצע השבוע, היא הייתה. במפורש. במפורש היא הייתה. רק היא לא באה אליו לדבר איתו, כיוון שהוא דיבר בקושי, וצריך לשבת איתו איזה רבע שעה לשמוע ולשמוע עד שהוא אומר איזו מילה, אז לא היה לה זמן באמצע שבוע בשביל זה, אבל היא הגיעה הביתה לראות שהכל בסדר ודופק, הכל בסדר. במפורש, אני מעיד 100% שראיתי."

(עדות מר יעקב יברוב – ע' 29 לפרוטוקול, שורה 32 ואילך).

 

22. אשר לתנאי "ניהול משק בית משותף" – נקבע כי מדובר בחיי משפחה משותפים, כמקובל בין בעל ואישה הדבקים זה בזה. שיתוף במקום המגורים, בפעולות היומיום, כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את חלקו כפי יכולתו.

התרשמנו מהעדויות כי המנוח והתובעת אמנם לא גרו יחד, אך היה זה אילוץ מכורח הנסיבות הייחודי למקרה זה, בשל מחלתו הקשה של המנוח. התרשמנו שאמנם בני הזוג נאלצו להיפרד פיזית, אך לא היתה זו פרידה מהותית.

"ניסינו אבל לא היה מקום מתאים שאני אעבור לשם, בעקבות התנאים של הדירה... אז מילא, נשארתי אני בדירה שלי אבל זו לא הייתה, המגורים פיזית נחשבו מגורים נפרדים, אבל לא נפרדתי ממנו."

(עדות התובעת - ע' 9 לפרוטוקול, שורה 7 ואילך)

 

"הדירה היא 3 רחובות מאיתנו, זה בסך הכל המרחק, אז שוב במשך שעות העבודה, הוא היה נמצא עם ידידים. העבירו אותו לתלמוד תורה, הוא הגיע לתלמוד תורה, הוא ישב שם, זה לא שהוא התגורר בדירה לאורך היום כולו, זאת אומרת עד שעות העבר הוא עוד היה בא הביתה, אבל הטיפוס הזה, העלייה במדרגות, הירידה, כל הדברים האלה, בסופו של עניין מצאו שהדירה הזאת נשארת בידיהם, כלומר זה לא היה ברור אם זה יהיה קבוע או זמני, אז בסוף הוחלט שזה נשאר כרגע. חיפשו תמיד דבר יותר טוב כי היא לא הייתה משופצת והיא היתה מוזנחת וזה, אבל הפלוס שלה הכי, הגדול היה שזה היה ממש משטח ישר עם התלמוד תורה, הוא פשוט היה יכול להתנייד, זה כל, זאת הייתה המעלה."

(עדות התובעת - ע' 13 לפרוטוקול, שורה 10 ואילך).

השתכנענו כי נבצר מהתובעת לעבור להתגורר עם המנוח, שכן לא היו בה תנאים ראויים למגורים ו/או לניהול חיי משפחה תקינים, וכן מאחר שהתגוררו בדירה עובדים זרים ושהו בה חדשות לבקרים מכרים וידידים שסייעו למנוח. בהתייחס לכך שמדובר בזוג חרדי ובקהילה החרדית ניתן להבין כי אין כל הגיון במגורי התובעת בתנאים אלו, הן מבחינת נוחות ומשפחתיות והן מבחינת סוגיית הייחוד.

"בגלל שהדירה היתה מוזנחת בצורה בלתי רגילה. שנית, היו שם שני חדרים, ופלוס שני עובדים זרים, זה גם בעיה של ייחוד."

(עדות מר יעקב יברוב - ע' 30 לפרוטוקול, שורה 29 ואילך).

 

23. יחד עם זאת, עקרון יסוד במשפט הביטחון הסוציאלי הוא כי זכויות מכוח החוק ניתנות אך על פי הוראות החוק ותנאיו, נפסק כי "המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי לשלם למבוטח קצבה בניגוד להוראות החוק, היינו כאשר הוא אינו זכאי לקבלה מכוח החוק" (עב"ל (ארצי) 45446-07-12 צבי יוזיק נ' המוסד לביטוח לאומי, (19.01.15), פיסקה 15 וההפניות שם). ככל שבמוסד מתקבל מידע, המשפיע על זכאותו של מבוטח לגמלה או קצבה חייב המוסד לברר את הדבר על מנת לא לשלם למבוטח גמלאות שאין הוא זכאי לקבלן.

 

24. מאחר שבפני הנתבע הוצגו מסמכים, שבהם פרטים העשויים להתפרש כסותרים את טענת התובעת לקיום התנאים האמורים בחוק, חלה על הנתבע חובה לבררם.

 

טענות הנתבע בדבר מגורים בנפרד

 

25. התרשמנו, כי התובעת והמנוח אמנם לא חלקו אותו בית מגורים, אולם חלקו אורח חיים משותף, כששניהם חיים, מתוך אילוץ, בבתים הממוקמים בסמיכות.

 

26. הדירה בה התגורר המנוח היתה צמודה לתלמוד התורה, רוב שעות היום שהו בה חסידים, תלמידים, העובדים הזרים ואנשים נוספים והתרשמנו כי התובעת לא יכלה להתגורר בדירה, בין מפאת התנאים הפיסיים והן מפאת הצורך לשמור על צניעות וייחוד בסיטואציה הייחודית דנן.

 

27. בימי שישי וערבי חג התובעת והמשפחה המורחבת היו מגיעים לדירה בה גר המנוח וערכו יחד עמו סעודות שבת וחג.

 

טענות הנתבע בדבר אי כוונת הצדדים לניהול חיי משפחה ומשק בית משותף

 

28. התרשמנו, כי התובעת ויתרה על חיי זוגיות, חברה ואישות והקדישה חייה לבעלה ולילדיה, במסירות רבה. גם אם בתקופות מסוימות נבצר ממנה להגיע במהלך השבוע, מפאת עבודתה, לפי העדויות ששמענו נראה כי לאורך כל התקופה (כ- 20 שנה) לא היה פרק זמן שבו נקטע הקשר ורצף הטיפול של התובעת במנוח.

 

29. התרשמנו, כי אמנם הצדדים ניהלו, לכאורה, שני חשבונות נפרדים, אולם הטיפול השוטף של האחד בשניה והתמיכה של החברים והמשפחה בבני הזוג התערבבו אלה באלה ומשקפים חיי שיתוף ושותפות, לאורך כל השנים.

 

30. ויובהר שוב, כי מדובר בקהילה חרדית, אשר התגייסה לטובת בני המשפחה, כשכל חבר, מכר ובן משפחה מנסה לתת יד ככל יכולתו, ללא התחשבנות יתרה. אין מדובר בבני זוג, אשר ניהלו שני חשבונות משותפים ונפרדים, אלא בסיטואציה ייחודית.

 

31. התרשמנו, כי התובעת והמנוח ערכו קניות ממכולת שכונתית לשתי הדירות והמנוח שילם את החשבון לשתי הדירות יחד. חשבוות הדירה בה התגוררו הצדדים היו מגיעים לכתובת הדירה, לעתים היו משולמים מחשבון הבנק של התובעת ולעתים באמצעות מזומן אותו היה מעביר לה המנוח, בהתאם למצב הכספי הזמין באותו החודש.

 

 

טענות הנתבע בדבר אסמכתאות המעידות על כך שבני הזוג חיו בנפרד

 

32. התרשמנו, כי המסמכים החתומים ע"י המנוח בטפסי גמלת הניידות סותרים את העדויות והראיות שהוצגו בפנינו.

 

33. התרשמנו, כי טעות ו/או חוסר הבנה הם אלו שהביאו לכך שהמנוח ציין כי הנו "נפרד". יצויין, כי נראה שבמנוח סימן כי הוא "נשוי" ואז ערך שינוי ל"פרוד", משככל הנראה רצה לנהוג ביושר בתיאור המצב הפיזי בו הוא ואשתו היו שרוים.

 

34. כך או כך, אין בראיה זו בפני עצמה כדי לקבוע ממצא עובדתי, לפיו זה היה מצב הדברים ולסתור את הראיות שהובאו בפני בית הדין לפיהן התובעת והמנוח היו נשואים (ראה בעניין זה: בל (חיפה) 403-01/09 ויקטוריה גודן נ' המוסד לביטוח לאומי)

 

טענות הנתבע בדבר חיכוכים בין הצדדים המעידים על חיים לא משותפים

 

35. אנו סבורים, כי אמירות התובעת בדבר "חיכוכים עם המנוח בעיקר בעניין הילדים" הנן אמירות תמימות ואותנתיות, שדווקא הן מעידות על כך שלאורך כל השנים המשיכה להתקיים אינטראקציה בין הצדדים ומערכת יחסים נורמטיבית בין בני זוג. טבעה של מערכת יחסים הדוקה היא עליות ומורדות, בפרט בסיטואציה כה מורכבת, עמה התמודדו בני הזוג.

 

36. כך או כך, איננו סבורים כי אמירה כגון זו יכולה להעיד על כך שבני הזוג לא חיו חיי שיתוף ושותפות ו/או חיי אהבה ו/או חיי משפחה, אלא להיפך.

 

טענות הנתבע בדבר אי אמינות העד קלמן פניאל

 

37. לא התרשמנו כי קיים פגם ו/או אי אמינות בעדותו של העד מר פניאל, בתיאורו את תדירות הביקורים של התובעת בבית המנוח, שכן מדובר בתקופה ארוכה בת כ- 20 שנה, בתקופות משתנות ובנסיבות חיים דינמיות. אין לצפות מהעד לתת עדות חד משמעית בנוגע לכל התקופה ו/או לזכור בדיוק מה היה מבנה הדירה ו/או החדרים בה. ההתרשמות הכללית מעדותו היתה כי היא תומכת את עדות התובעת ושאר העדים בתיק.

 

 

 

 

 

סוף דבר

 

38.בסיכומו של דבר, לאחר ששמענו העדויות ועיינו בכל המסמכים שהוגשו אנו קובעים כי יש לקבל את טענת התובעת באשר לטיב יחסיה עם המנוח ומהותם, לעניין היותם בני זוג ונשואים לכל דבר ועניין, עד לפטירת המנוח.

 

39.מצאנו לקבל את תביעתה של התובעת ולקבוע כי היא והמנוח יצחק הלפרין ז"ל היו בני זוג לעניין זכאות לקצבת שאירים, לפני פטירתו ושל המנוח וככזו היא זכאית לקבל קצבת שאירים על פי הוראות החוק.

 

40. אנו מוצאים לדחות את החלטת הנתבע בעניין חוב התובעת בגין קבלת קצבת שאירים שלא כדין.

 

41.בשים לב לכך שהתובעת מיוצגת באמצעות הסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.

 

 

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

 

 

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ט, (28 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

תמונה 3תמונה 2

         

תומר סילורה, שופט

 

נ.צ מר חיים הופר,

מעסיקים

   

 

 

Picture 1

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ