ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע נפגע בתאונת דרכים בצהרי יום העבודה, בדרכו לסעוד את ארוחת הצהריים בבית סבתו. האם עסקינן בתאונת עבודה? זוהי השאלה העיקרית המונחת לפתחנו.

העובדות הצריכות לעניין

1. התובע, יליד 1987, עבד כיועץ אבטחת מידע בחברת "אבנת אבטחת נתונים בע"מ".

    

2. ביום 8.7.2-14 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, בגין תאונת דרכים שאירעה לו בתאריך 4.5.2014 בזמן הפסקת צהריים, תוך כדי יום עבודתו, בעת שהיה בדרכו למקום בו ביקש לסעוד את ארוחת הצהריים. כתוצאה מאותה תאונת דרכים, לטענת התובע, נפגע במספר מקומות בגופו: צוואר, ראש, גב, וכן נגרמו לו ירידה בשמיעה, טנטון וטשטוש ראיה.

    

3. ביום 31.7.2014 דחתה פקידת התביעות של המל"ל את תביעתו של התובע, מהטעם שהתאונה אירעה בשעת נסיעתו של התובע לבית סבתו, במהלך יום העבודה, שלא למטרה הכרוכה במילוי חובותיו כלפי מעסיקו, ועל כן אין לראותה כתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו.

    

4. שמענו את עדותו של התובע, את עדותה של סבתו, הגב' ג.ל., ואת עדותו של מר רוני בכר, סמנכ"ל בחברת אבנת.

    

   טענות הצדדים

5. לטענת התובע, מכיוון שמהות עבודתו היא מתן שירותי ייעוץ ללקוחות חיצוניים, עיקר עבודתו נעשה מחוץ למשרדי המעסיקה, במשרדי הלקוחות. לפיכך, תקנון החברה קובע כי העובדים בוחרים את מקום ההסעדה, ונהוג כי הפסקות הצהריים נעשות במקום אותו בוחר העובד, בידיעתה ובאישורה של המעסיקה. העובדים אף זכאים להחזר בסך 15 ש"ח לארוחה כנגד הצגת חשבונית. התובע היה נוהג לאכול מספר פעמים בשבוע בבית סבתו שבחולון, והפסקת הצהריים שלו לא עלתה על שעה. הדבר היה בידיעה ובאישור של הממונים עליו. ביום התאונה עבד במשרדי חב' הביטוח "מנורה" אשר בת"א, ובסביבות הצהריים המוקדמים נסע להפסקת צהריים בבית סבתו, אשר בקרבת ביתה אירעה התאונה. לפיכך מבקש התובע כי תביעתו תוכר בהתאם לסעיף 80(4) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.