ב"ל 25296-10-13.01 ינואר 2015

1. לפני בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי אחר או למינוי מומחה רפואי נוסף. התובעת הגישה תביעה להכרה בפגיעה בצווארה כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995.

2. הנתבע התנגד לבקשה.

תמצית טעמי הבקשה-

3. לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה התעורר חשש כי יש מקום לפסול את חוות הדעת או למנות מומחה רפואי נוסף , לאור המענה הלקוני והנגוע במגמתיות .

4. המומחה הרפואי שימש בעבר כמומחה מטעם המשיב בשל כך , מתעורר חשש מהותי כי המומחה לא מתאים לשמש כמומחה אובייקטיבי מטעם בית הדין ומצוי בניגוד עניינים. שורת הצדק מחייבת החלפת המומחה או מינוי מומחה נוסף בשל מראית עין ותחושת אי הנוחות הנגרמת למבקשת.

5. בשל המעמד שיש למומחה שמונה, יש צורך להקפיד הקפדה יתרה גם בעניין מראית פני הצדק.

6. המומחה הציג הסבר לקוני ומגמתי שאינו ממצה באשר לשאלת הקשר הסיבתי. המומחה דוגל באסכולה מחמירה כלפי התובעת אשר אינה אובייקטיבית ונובעת מכך שמלכתחילה יצא מנקודת הנחה כי התובעת הפריזה במידת פגיעתה.

7. ככל שהמומחה הסיק מעיון במסמכים רפואיים גרידא בהעדר בדיקה פורמאלית כי הפגיעה בתאונה היתה קלה, מדובר בקביעה שאינה מנומקת או מספקת המשקפת את השערת המומחה ותו לא. מכאן שלא ניתן לסמוך כי הליך הבדיקה היה חף ממשוא פנים.

8. בהעדר כל אינדיקציה לגורם אפשרי אחר לליקוי ממנו סובלת המבקשת בצווארה והיותו של ליקוי המבקשת אופיני לפגיעה כתוצאה מהתאונה, סביר ביותר לקבוע כי הפגיעה נגרמה עקב התאונה. משלא הובאו דברים אלה בחשבון , נפל פגם היורד לשורשו של עניין ותוצאתו פגיעה קשה ויסודית בזכות התובעת למשפט הוגן.

9. על פי ההלכה הפסוקה, במקרים בהם מתעורר ספק בדבר משקל חוות הדעת שהתקבלה נוקטים לעיתים בתי המשפט בפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף.