ב"ל 24539-08-13 בולוטין סרגיי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע אשר עבד בקצביה ברשת מגה במשך כעשר שנים, מבקש כי פגיעה בכתף ימין תוכר כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה.

2.לטענת התובע, במסגרת עבודתו הוא נדרש לבצע פעולות פיזיות רצופות, ממושכות וחוזרות על עצמן דרך קבע, ובכלל זה את הפעולות הבאות: הרמה ושינוע של ארגזי שחורה אל חדרי הקירור, עבודת מיון וסידור סחורה במקררים, שיטוח שניצלים ופירוק בשר ועופות שבוצעו בעמדת שירות הלקוחות.

3.על פי הפסיקה, פגיעה תוכר על פי תורת המיקרוטראומה אם הוכח כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסיבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)). זאת להבדיל מפעולות שונות ומגוונות (עב"ל (ארצי) 34405-01-11 סקוטלסקי – המוסד לביטוח לאומי, 2.8.11) ואף יש להבחין בין פעולות דומות לבין תנועות דומות (עב"ל (ארצי) 1012/00 שבח – המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02).

עוד נפסק כי כאשר מדובר בפעולות שונות ומגוונות ולא בעבודה הכרוכה בביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית או של תנועות זהות או דומות במהותן אחת לרעותה במהלך יום העבודה, לא הונחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה (עב"ל (ארצי) 2400-10-11 זוהר - המוסד לביטוח לאומי, 12.12.12).

על יסוד האמור לעיל, נפסק כי העובדה שעבודה מסוימת היא עבודה פיזית מאומצת אינה מעלה או מורידה לצורך הקביעה על פי תורת המיקרוטראומה, שאם לא כן, ניתן היה להכיר בכל עבודה מאומצת כפגיעה בעבודה (עב"ל (ארצי) 490/09 ספרוני – המוסד לביטוח לאומי, 8.11.10; עב"ל (ארצי) 47434-09-13 חקנזרי – המוסד לביטוח לאומי, 9.3.15).

4.לאחר ששמעתי את עדות התובע ואת עדות חברו לעבודה, מר איילין דמסה, אני סבורה כי התובע לא הוכיח את טענתו כי במסגרת עבודתו ביצע תנועות חוזרות ונשנות, המקימות תשתית עובדתית על פי תורת המיקרוטראומה. בסעיפים הבאים אפרט את הנימוקים למסקנה זו.

5.התובע תיאר את אופי עבודתו בסעיפים 2-3 לתצהירו ובהם תיאר את שעות עבודתו ואת סדר היום הקבוע בעבודה: בדיקת המקררים, מיון הבשר במקררים, סידור המקררים, ניקיון כללי, הרמה ושינוע של ארגזי סחורה, חיתוך בשר ושיטוח שניצלים בעמדת שירות לקוחות.

ביחס לשעות העבודה, התובע העיד בתצהירו שהוא עובד במשרה מלאה, ששה ימים בשבוע, 41 שעות שבועיות ואף יותר, במשמרות בוקר או ערב שאורכן 5-6 שעות ובימים ד' – ו', 8-9 שעות ויותר.

6.בחקירתו הנגדית של התובע התברר כי התובע עבד במספר סניפים אצל אותו מעסיק. תחילה עבד כשנתיים בסניף בחדרה, שבו עבדו 4-5 עובדים בקצביה. על פי עדות התובע, סדר היום המתואר בתצהירו אינו מתאר את עבודתו בסניף בחדרה, שם היה רק ב"קו שירות" (עמוד 5 לפרוטוקול, שורה 1 ואילך). לאחר מכן התובע עבר לעבוד במשך כשנתיים בסניף נתניה אזורים, שהוא סניף קטן יותר ובו 2 עובדים בקצביה. לאחר מכן עבר לעבוד בסניף מגה בקדימה. בקדימה עבדו 4-5 עובדים בקצביה. לגבי העבודה בקדימה, התובע העיד שעבד במקביל למנהל המחלקה והעבודה התחלקה בין שניהם (עמוד 8, שורות 1-4).

העובדה שפרטים אלה לא נזכרו בתצהיר התובע, למרות שעל פי עדותו, היה הבדל בין הסניפים השונים, מבחינת היקף העבודה והתפקידים שבוצע, שוקלת לחובת התובע ופוגמת במידת המהימנות שניתן לייחס לעדותו.