ב"ל 2378-02-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (ניידות) מיום 10/12/13, אשר דחתה את ערר המערער, וקבעה כי ליקוייו של המערער אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקוים שבתוספת להסכם הניידות.

2.הוועדה מושא הערעור התכנסה בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה בתיק בל 7605-05-13, ובו נקבע כדלקמן:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (ניידות), אשר תשקול הפעלתו של סעיף 4 (א) לרשימת הליקויים בהתייחס לכושר הניידות של המערער הלכה למעשה, גם אם מקורו אינו אורגני (קונברסיבי). הוועדה תסביר ותנמק החלטתה וככל שתמצא לנכון אף תבדוק את המערער בשנית. ב"כ המערער יוזמן לטעון טענותיו בעניין זה לפני הוועדה".

3.עיקר טענות המערער

א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. אין מחלוקת כי המערער משותק ברגליו ואינו יכול ללכת, ולכן על הוועדה היה להעניק למערער אחוזי נכות בהתאם לרשימת הליקויים בניידות.

ב. שתי ועדות מדרג ראשון שהתכנסו בעניינו של המערער קבעו כי המערער משותק ומרותק לכסא גללגלים, ובהתאם העניקו למערער סעיף ליקוי בניידות. המערער מוסיף ומציין, כי אף ערר המשיב על החלטת הוועדה מדרג ראשון הוגש אך על קביעת הוועדה להעניק למערער נכות צמיתה ולא נכות זמנית. קרי, ערר המשיב הוגש בעניין אופי הנכות (צמיתה/זמנית) ולא על עצם קביעת הנכות בניידות ושיעור הנכות.

ג. בהתאם להוראות פסק הדין, על הוועדה היה להתייחס למגבלה בפועל של המערער ללא קשר לסיבתה, ובהתאם להעניק למערער סעיף ליקוי מרשימת הליקויים בניידות. הוועדה התעלמה מפסק הדין, ולא בחנה תחילה האם המערער יכול ללכת אם לאו, אלא רק ציינה כי הימנעות מהליכה מסיבה לא אורגנית אינה נחשבת שיתוק.

ד. המערער מפנה לפסק דין בתיק בל 4292/09 כהן –המוסד לביטוח לאומי, שם נקבע כי אף מערער שסובל משיתוק שמקורו נפשי, בנסיבות בהן המערער אינו מתחזה ואכן משותק בפועל ונעדר כושר ניידות, או אז יש להעניק למערער נכות בניידות. יש לשים לב כי בהסכם הניידות אין החרגה לעניין מקור הליקוי ממנו סובל המערער, וכי יש לפרש את הסכם הניידות בדרך המיטיבה עם המבוטח. כמו כן מפנה המערער לפסק הדין בתיק בל 12665-09-13 סמעוני- המוסד לביטוח לאומי, שם נקבע פעם נוספת כי הסכם הניידת אינו מחריג מבוטחים הסובלים משיתוק על רק קונברסיבי.