ב"ל 22208-02-14.27 נובמבר 2014

1.בפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (ניידות) מיום 11.12.13 (להלן – הועדה).

2.הועדה התכנסה בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 8.10.13 (ב"ל 22558-01-13; להלן – פסק הדין), אשר הורה, על יסוד הסכמת הצדדים, כי עניינו של המערער יוחזר לועדה אשר תונחה:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים לעניין ניידות על מנת שתשומת לב הועדה יופנה להחלטת ועדה לעררים חלוטה קודמת 4.6.03 אשר קבעה את שיעור נכותו בשיעור 60% נכות לעניין ניידות בכדי שתסביר מה השוני בין החלטתה הנוכחית להחלת הועדה משנת 2003. תשומת לב הועדה לכך שהמערער עבר קטיעה ברגל ימין והועדה נדרשת לבצע בדיקה אורטופדית ובדיקה נוירולוגית ולציין טווחים.

המערער יוזמן לטעון בפני הועדה".

3.כאמור, הועדה התכנסה ביום 11.12.13, שמעה את טיעוני המערער, עיינה בפסק הדין וקבעה כדלקמן -

"הוועדה התבקשה להסביר כיצד חל שינוי בין שיעור הניידות שנקבע בוועדה מתאריך 4.6.03 לבין הוועדה מתאריך 18.10.12.

כל וועדה קובעת את קביעותיה בהתאם לבדיקה הפיזיולוגית אשר ערכה ביום הבדיקה והממצאים שעומדים בפניה.

לכן, קביעת הוועדה משנת 2003 מתייחסת לבדיקה שערכו רופאי הוועדה באותו היום, בה מצאו אי יציבות בשתי רצועות בברך ימין (סימן מגירה קדמי חיובי ואי יציבות צדדית פנימית) ועל כן קבעה יישום סעיף ד'-3 50%...

לאחר שנים של זיהומים בעצמות קרסול ימין הגיע המערער למצב הדורש קטיעה של שוק ימין ולכן לא ניתן ליישום הסעיף בעניין הפגיעה בקרסול ימין שכן הוא נקטע. בגין הקטיעה, נקבע למערער יישום של סעיף ב'-4 40%, בשל הקטיעה בשוק.

המערער משתמש בתותבת כאשר מבנה התותבת הוא כזה אשר מייצב את ברך ימין.

בבדיקה האורטופדית דהיום, נמצא כי אכן קיים סימן מגירה חיובי בברך ימין, אולם לא נמצאה עדות לאי יציבות חיצונית פנימית (כפי שנמצא בוועדה מתאריך 4.6.03).

אשר על כן, לא ניתן ליישם את סעיף ד'-3 המחייב קרע של שתי רצועות לפחות בברך לשם יישומו.

הוועדה משאירה את קביעתה כפי שנקבעה ב-18.10.12."

4.לטענת המערער, לא ייתכן כי אדם אשר קרסולו נקטע ייחשב למי שהוטב מצבו ולכן לא יהיה זכאי לאחוזי נכות גבוהים יותר.