ב"ל 2156-02-14.23 נובמבר 2014

1.בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 27.11.13. הוועדה התכנסה לדון מכוח הוראות פסק דין, אשר ניתן ביום 2.9.13 בהסכמת הצדדים (ב"ל 39100-01-13), בו נקבע כדלקמן:

"על יסוד הסכמת הצדדים מוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שזו תנמק את הסטיה מהחלטותיה הקודמות מיום 17.9.09 ו-10.2.08 אשר העניקו 20% נכות פסיכיאטרית למערער."

2.הועדה הרפואית התכנסה ביום 27.11.13 וקבעה כדלקמן:

"הוועדה עיינה פסק דין ומתייחסת לסעיפיו:

בנוגע למסמך המוזכר בפסק דין 18.7.12 צוינה אבחנה של הפרעה דיכאונית עם התקפי פאניקה, ציין טיפול תרופתי.

תוך כדי עיון במסמכים נלווים מסתבר כי מתואר מצב של מצוקה הסתגלותית עם טיפולים תרופתיים אם כי בזמן הבדיקה לא היתה עדות לקיום התקפי פאניקה או דיכאון מגורי.

לדעת הוועדה מדובר במצב תגובתי כפי שידוע מצב זה על פי רוב לא נשאר לצמיתות. עצם העבודה כי בעבר נקבעו לתובע אחוזי נכות בגין הפרעה שחלפה, אינו מחייב קביעת אחוזי נכות כאשר תוצאות הבדיקה מצביעות על שיפור במצבו.

הוועדה מצאה כי מסמכים עליהם נדרשה הועדה להתייחס על פי פסק הדין אינם משנים מסקנות הועדה ולאור זאת הועדה חוזרת על החלטתה הקודמת".

3.לטענת המערער, מדובר בוועדה מקובעת בעמדתה אשר לא פעלה בהתאם לפסק הדין והחלטתה אינה מנומקת.

עוד טוען המערער כי הציג בפני הועדה מסמכים רפואיים שונים אשר מעידים על מצבו הרפואי, והעדר הטבה במצבו לאורך השנים. לטענתו הועדה לא התייחסה אליהם כנדרש.

בנוסף טוען המערער כי בדיקת הועדה ארכה מספר דקות בלבד ולא ניתן לאבחן בבדיקה זו מצב פסיכיאטרי.

לסיכום מבקש המערער כי עניינו יועבר להרכב פסיכיאטרי אחר, אשר יערוך לו בדיקה ויקבע נכותו.

4.לטענת המשיב, דין הערעור להידחות. הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין ונימקה החלטתה.

המשיב סבור כי בוועדה מיום 18.7.12 פירטה הועדה מדוע אין למערער נכות בתחום הפסיכיאטרי.