ב"ל 215-07-14 ק' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 23.6.14 (להלן – הוועדה).

2.המערערת נפגעה באירוע איבה מיום 2.8.06 בעקבותיו נגרמה לה פגיעה נפשית.

הוועדה נשוא הערעור התכנסה מכח פסק-הדין (בל 44693-01-13) שקבע כי בעניינה של המערערת תתכנס ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש על מנת לדון בערר.

יצוין כי בעניינה של המערערת התנהלו מספר הליכים קודמים, במסגרתם הועלו טענות, בין השאר, כנגד איבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך למערערת על-פי דרישת הוועדות הרפואיות באמצעות הפסיכולוג ד"ר גאגין.

3.לאחר פסק-הדין קיימה הוועדה מספר ישיבות:

א.ביום 30.6.13 התכנסה הוועדה לישיבתה הראשונה, ציינה את תלונות המערערת בפניה ואת ממצאי בדיקתה. בין השאר ציינה הוועדה כי המערערת "בהכרה מלאה, דיבור ספונטני, תקין, אפקט לבילי עם גוון חרדתי. מתארת זכרונות חוזרים הקשורים למלחמה. נזכרת באירוע שקשור למלחמת לבנון. טוענת שכבר אז נכנסה למצב של מתח וחרדה ופאניקה בעקבות זה שבנה הקטן ביקר אצל שכנים שביתם נפגע מקטיושה לדבריה. מתיחסת לאירוע בצורה דרמטית ביותר. רועדת כולה ואפילו בוכה בזמן השיחה. אין עדות לדיכאון מג'ורי. אין עדות למחשבות שווא, קיימת תובנה למצבה. התובעת נמצאת בטיפול פסיכיאטרי של ד"ר גופמן מגיעה אליה פעם בשלושה חודשים. מטופלת על ידי ציפרלקס בהשפעה חלקית לדבריה טוענת שנוטלת ואבן כדי להרגיע את עצמה לפני נהיגה."

הוועדה סיכמה ישיבה זו כי המערערת פנתה ליעוץ פסיכיאטרי בשנת 2003 ואובחנה אז כסובלת ממצב חרדתי על-ידי רופא משפחה ובעקבות זו נבדקה וטופלה על-ידי פסיכיאטר ד"ר שוקלין. לצורך סיכום הדיון ביקשה הוועדה צילום של התיק הפסיכאטרי המלא, הן זה של ד"ר שולקין והן זה של ד"ר גופמן, וכן בדיקה פסיכודיאגנוסטית חוזרת לאיתור סימנים פוסטטראומטיים ודרגתם.

ב.על-פי דרישת הוועדה כמפורט לעיל נערך איבחון פסיכודיאגנוסטי על-ידי הפסיכולוג מר ראדי מוסא ביום 7.11.13. הפסיכולוג ציין בין השאר כי המערערת מתפקדת מבחינה אינטלקטואלית בצורה נורמלית ותקינה, וכך גם בתחום המערכת המילולית הבודקת חשיבה הבנה והבעה מילולית. עוד צוין כי יכולת ההמשגה, החשיבה האנליטית, רמת הידיעות יכולת ההבנה והשיפוט הלוגי, יכלות המערכת הביצועית, יכולת אנליזה וסינתיזה, יכולת חשיבה ברצף והסקת מסקנות לוגיות – כולם ברמה נורמלית תקינה.

באשר לתחום הרגשי צוין באיבחון כי בוחן המציאות תקין, אין עדות למצב פסיכוטי, יכולת שיפוט תקינה, שוללת משחבות שווא והזיות, וכן נשללחו מחשבות וכוונות עכשוויות אובדניות.

צוין כי האיבחון מצביע על הפרעה פוסט טראומטית הבאה לידי ביטוי בפלאשבקים חוזרים, הימנעות מהתמודדות עם האירוע והימנעות מטריגרים. באשר לחומרת ההפרעה, ועל יסוד הדיווח הסובייקטיבי של המערערת, ההתרשמות הקלינית וכלי האיבחון – צוין כי מדובר בחומרה בינונית עד קשה "הפוגעת בתפקוד הכללי שלה עקב הדריכות התמידית, תחושות החרדה העולות ומציפות נוסף לחודרנות ולהיזכרות באירוע מכל רעש קטן". בנוסף צוינו סימנים של דיכאון וחרדה הנלווים להפרעה.

ג.ביום 22.6.14 סיכמה הוועדה את דיוניה, ציינה כי עיינה בחוות-דעתם של ד"ר עמיקם טל ושל ד"ר דובי לופי. באשר לאמור במסמכים אלה ציינה הוועדה "בבדיקה של ד"ר עמיקם הוא מתאר אי שקט קיצוני, קפיצות בהליכה, חשיבה היתה לא מסודרת. הנתונים הללו כמו תוצאות בדיקה של ד"ר דובי לופי לא נצפו בבדיקה הקלינית של הועדה. הוועדה עיינה גם ברישום בתיקה הרפואי במסגרת קופ"ח מכבי ד"ר גופמן גלינה, כך ברשומה של ד"ר גופמן ב- 11.3.13 צוין מרגישה טוב, ללא תלונות לעתים נעזרת בוואבן. שוללת מחשבות אובדניות ללא סימנים פסיכוטיים. בבדיקה ב- 1.10.13 מרגישה טוב ללא תלונות מתפקדת. מצב נפשי מאוזן. הוועדה עיינה באיבחון של ד"ר ראדי מוסא שמתאר סימנים פוסט טראומטיים בבדיקתו – יש לציין שהתובעת מוכרת לשירות פסיכיאטרי משנת 2003, בתאריכים 10/03, 11/03 מופיעות אבחנות מצב חרדתי ובהמשך מופיעה גם אבחנה הפרעה בקשה וריכוז טופלה ע"י תרופות הרגעה קסנס וריטלין. לאור האמור לעיל הוועדה מקבלת את הערר ומקבלת חוו"ד של ד"ר עמיקם וד"ר דובי באופן חלקי. הוועדה קובעת 20% סע 34 א' ג' ומנכה 10% על מצב קודם 34 א' ב'. סה"כ נכותה 10% מ- 1.4.10".

4.טענות המערערת:

א.הוועדה אינה מנמקת התייחסותה באופן ראוי למסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה, לרבות הטענות העולות מהם, בדבר היעדר השלכה של טיפולים או אירועים שקדמו לאירוע האיבה על הנכות;