ב"ל 20623-05-14

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 28.4.14 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי לא התקיימו בעניינו של המערער התנאים להפעלת תקנה 15.

2.המערער, יליד 1969, נפגע בברך ימין ביום 31.8.06 במהלך עיסוקו כשחקן כדורגל. אותה עת, עבד המערער גם כטכנאי בבזק.

3.ביום 19.11.13 עמד המערער בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, אשר מצאה כי מצבו הרפואי סופי ויציב, וקבעה דרגת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 35(1)ב מיום 1.9.06. עוד קבעה הוועדה מדרג ראשון כי אין מקום להפעלת תקנה 15 שכן המערער מסוגל לחזור לעבוד.

4.כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר וטען כי עד 2009 המשיך לשחק, שאז נזקק לניתוח, התגלה הנזק בברך והוא הפסיק את עיסוקו כשחקן כדורגל. לכן, טען המערער כי יש לקבוע את הנכות החל ממועד הניתוח ביום 1.4.09, ובהתאם, טען גם כי יש גם לבחון מחדש את ההחלטה שלא להפעיל את תקנה 15.

5.וועדת העררים התכנסה ביום 20.1.14, קיבלה את הערר לעניין התחולה וקבעה כי נכותו של המערער הינה מיום 1.4.09. כמו כן, ביקשה הוועדה את המלצת ועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15 לאור טענת המערער כי לא הפסיק מאז הניתוח בשנת 2009 את עיסוקו ככדורגלן.

6.ועדת הרשות התכנסה ביום 26.3.14 וקבעה כי המערער מסוגל היה להמשיך לשחק כדורגל למרות הפגיעה ובפועל חזר לעבודתו העיקרית. כמו כן, קבעה ועדת הרשות כי בבדיקת ההכנסות קיימת עלייה בשכר, ולכן אין להפעיל את תקנה 15.

7.ביום 28.4.14 התכנסה שוב וועדת העררים, אימצה את המלצות ועדת הרשות וקבעה כי לא התקיימו התנאים להפעלת תקנה 15.

8.כנגד קביעה זו נסב ערעור זה.

טענות הצדדים בתמצית