ב"ל 19830-11-14 יואל כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהחלטתה מיום 9.9.14 קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 24% (10% בגין טנטון (לפי סעיף ליקוי 72 (4) (ד) (II)) ו- 15% בגין ליקוי שמיעה (לפי סעיף ליקוי 72 (1) (ד) (4)) החל מיום 12.1.14 (להלן: "הוועדה").

2.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 31.8.09 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 10% החל מיום 18.8.09 (10% נכות בגין טנטון לפי סעיף ליקוי 72 (4) (ד) (II) ו- 0% נכות בגין ליקוי שמיעה לפי סעיף ליקוי 72 (1) (א) (1)).

3.במהלך חודש דצמבר 2013 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

4.ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 27.3.14 קבעה כי בדיקת השמיעה שמציג המערער מיום 3.12.13 (ביה"ח סורוקה) אינה תקינה ועל כן ביקשה להפנותו לבדיקת שמיעה חוזרת. לאחר שהמערער ביצע בדיקת שמיעה חוזרת ביום 13.5.14 (במרכז הרפואי וולפסון), בדיקה אליה הופנה באמצעות המשיב, התכנסה הוועדה ביום 29.6.14 על מנת לסכם את דיוניה וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 24% החל מיום 12.1.14.

5.על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים.

6.הוועדה הרפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעררו של המשיב ביום 9.9.14 דחתה את הערר ושבה וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 24% (10% בגין טנטון (לפי סעיף ליקוי 72 (4) (ד) (II)) ו- 15% בגין ליקוי שמיעה (לפי סעיף ליקוי 72 (1) (ד) (4)) החל מיום 12.1.14.

על החלטה זו הגיש המערער ערעור זה.

7.עיקר טענות המערער-

א.הוועדה טעתה בהסתמכה על בדיקת השמיעה מיום 13.5.14 ובשל כך קבעה נכות בגין הירידה בשמיעה בשיעור 15%, בעוד שעל פי בדיקת השמיעה שביצע המערער בבית החולים סורוקה ביום 3.12.13 נכותו מתאימה ל -25%.