ב"ל 19672-04-13.27 נובמבר 2014

1. האם תביעת התובעים התיישנה, זו השאלה עליה נדרשים אנו ליתן דעתנו.

2. תביעת התובעים לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מיום 10.10.11 נדחתה בהתאם להחלטת הנתבע מיום 26.12.11. התובעים הגישו תביעתם לבית הדין בחודש אפריל שנת 2013.

3. לטענת התובעים, מכתב הדחיה משנת 2011, לא סיים את מערכת היחסים ואת בדיקת הזכאות של התובעים. בכל פעם נדרשו מסמכים חדשים אשר לטענתם הוצגו למוסד כך שלמעשה לא נותק הקשר והתביעה לא התיישנה.

במהלך כל התקופה נמשכה תכתובת בין ב"כ התובעים לבין המוסד, התובעים אף התייצבו במוסד ובשרות התעסוקה ובכל מקום שנדרשו. עוד נטען כי לבית הדין שקול דעת לגבי שאלת ההתיישנות בפרט נוכח מצבם הכלכלי הקשה של התובעים, הנעזרים בילדיהם.

4.לטענת הנתבע, מדובר בתביעה אשר הוגשה בהתיישנות משמעותית ללא הסבר להתמהמהות בהגשת התביעה.אין טענה כי מכתב הדחיה לא התקבל, נהפוך הוא כפי שצוין בכתב ההגנה ובהודעת הנתבע, היו התכתבויות שונות בין הצדדים. בהתאם להוראות החוק אין לבית הדין סמכות להאריך את תקופת ההתיישנות , בוודאי שבתיק זה, שהתובעים אינם ממהרים ומקפידים לטפל בזכויות הנטענות על ידם. על כן, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות בלבד.

משמדובר בגמלת קיום שאלת ההתיישנות מקבלת משנה תוקף, לא בכדי הוקצבו זמנים קצרים יחסית להגשת תביעות בגין החלטות המוסד, נוכח מהות הגמלה.

דיון והכרעה-

5. בסעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב] התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), נקבעה סמכות השר לקבוע תקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין החוק .

6. בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל-1969, נקבע כי תובענה נגד המוסד תוגש לבית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע.

7. הלכה פסוקה היא, כי המועדים שנקבעו בתקנות בדבר הגשת תובענות וערעורים כפופים להוראות חוק ההתיישנות, הקובעות עילות להארכת התיישנות או להפסקת מרוצה, או שמות מחסום נגד עצם טענת ההתיישנות (ראו:דב"ע לו/11-0 חיים בר אילן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז' 340 בג"צ 156/70 שלמה אלקיים נ' בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, פ"ד כד (2) 87).