אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ב"ל 19421-10-12 ד.מ נ' המוסד לביטוח לאומי

ב"ל 19421-10-12 ד.מ נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 10/06/2015 | גרסת הדפסה
עב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
19421-10-12
02/06/2015
בפני השופט:
אסף הראל

- נגד -
תובעת:
ד.מ.
עו"ד ב' פילובסקי
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ר' נסים
פסק דין
 

 

  1. בתובענה זו עותרת התובעת להכרה בפגיעה נטענת בגבה ובצווארה, כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על דרך תורת המיקרוטראומה. הנתבע מכחיש את טענות התובעת וטוען, בין היתר, כי לא נתקיימו בתובעת התנאים להכיר בפגיעה הנטענת כפגיעה בעבודה מכח עילת המיקרוטראומה. לפי הנתבע, אין במקרה דנן אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתה של התובעת, שהביאו לכאבים בצווארה; מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתה לתנאי עבודתה; התנועות אותן התובעת מבצעת במסגרת עבודתה מגוונות, ואינן כוללות תנועות חוזרות ונשנות הגורמות לפגיעות זעירות שהצטברותן מביאות לנזק של ממש- היינו מיקרוטראומה; ומחלתה התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי, שאינו קשור בתנאי העבודה.

     

  2. לאחר שהוצגו בפנינו ראיות, קבענו את התשתית העובדתית הבאה: התובעת הועסקה בתקופה החל מ- 3/07 עד 5/11 בתפקיד סדרנית סחורה במרכולים. במרבית התקופה בוצעה העבודה בהיקף של משרה מלאה, היינו כ-186 שעות בחודש. עבודתה של התובעת כללה מילוי עגלות בסחורה בתוך המחסן, עבודה שבוצעה אחת לחצי שעה עד שעה. במסגרת עבודה זו נדרשה התובעת להתכופף עם הגב והצוואר ולהרים קרטון כבד עם סחורה ולהניחו בתוך העגלה. תנועה זו של התכופפות, ואחר כך התיישרות לשם הנחת הסחורה בעגלה, בוצעה 6-7 פעמים עד שהעגלה היתה מתמלאת. כשהתמלאה העגלה, נכנסה עמה התובעת לתוך המרכול על מנת לסדר את המוצרים על גבי מדפים במרכול. עבודה זו בוצעה תוך שהתובעת נדרשת לסדר מוצרים על מדפים בחמישה גבהים שונים, הנמוך בהם בגובה מחצית הירך של התובעת והגבוה ביניהם כחצי מטר מעל ראשה של התובעת. כאשר הניחה התובעת מוצרים על גבי מדפים נמוכים, נעשה הדבר תוך התכופפות של הגב והצוואר. כאשר הניחה מוצרים על גבי מדפים גבוהים, נעשה הדבר תוך כדי מתיחת הידיים מעל הראש כלפי מעלה וכן מתיחת הגב והצוואר. את המוצרים החזיקה התובעת בדרך כלל ביד ימין אולם לעיתים החזיקה אותם בשתי הידיים. אחת לחצי שעה עד שעה שבה התובעת למחסן כדי למלא את המוצרים בתוך העגלה ואז שבה עם העגלה לתוך המרכול כדי לסדר את המוצרים על גבי המדפים. בנוסף לסידור מוצרים במדפים בתוך המרכול, עסקה התובעת בסידור סחורה במדפים במחסנים וכן בבדיקת מלאי מוצרים על גבי מדפים במרכול. פעילויות אלו דרשו מהתובעת ביצוע פעולות חוזרות ונשנות של התכופפות הגב והצוואר או של מתיחת הגב, הצוואר והידיים מעל הראש, בדומה לתנועות שנדרשה להן בעת סידור מוצרים על גבי המדפים בתוך המרכול. לאור אופי עבודתה של התובעת, קבענו כי בפעולות אלו ביצעה התובעת תנועות חוזרות ונשנות דומות במהותן, של כיפוף הגב והצוואר כלפי מטה מחד ושל מתיחת הגב, הצוואר והידיים כלפי מעלה מאידך.

     

  3. לאור תשתית עובדתית זו מונה ד"ר אלכסנדר רוזנטל, מומחה בכירורגיה אורטופדית, כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה) וזה נתבקש להשיב על השאלות הבאות:

    "א.מהו ליקויה של התובעת?

    ב.האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובעת לליקוי ממנו היא סובלת? גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

    ג.ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויה (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

    ד.ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיה האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובעת השפעה משמעותית על ליקויה של התובעת? (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)."

     

  4. המומחה, במסגרת חוות דעתו מיום 30.5.14 (להלן – חוות הדעת), השיב לשאלות כך:

    "א.הליקויים בע"ש צווארי של התובעת הינם ממצאים קונסטיטוציונליים בגובה צ4/5 וצ5/6. לפי פענוח בדיקת MRI מתאריך 29.12.2011 בגובה צ4/5: "אוסטאופיט דיסק קומפלקס אחורי לוחץ על חוט השדרה. היפרטרופיה אונקו-וורטברלית מיצרה מעט את הפורמינה יותר מימין". בגובה צ5/6: "... היפרטרופיה של המפרק הפצטלי מימין, ללא היצרות הפורמן". ממצאים אלו מתאימים לקליניקה ולממצאי בדיקת ה-EMG מתאריך 20.07.2011 .

    ב.אין קשר סיבתי בין הליקוי האנטומי בע"ש צווארי של התובעת ועבודתה. מדובר בממצא קונסטיטוציונלי המתפתח לאיטו במשך שנים ולא ניתן ליחסו לפעילות/עבודה ספציפית.

    ג.להערכתי, לא ניתן לייחס את הליקוי לעבודתה לפי תורת המיקרוטראומה.

    ד.כפי שציינתי בתשובותיי הקודמות לא ניתן לייחס את הליקוי האנטומי לעבודתה של התובעת. מצד שני, לא ניתן לשלול בסבירות של מעבר ל-20% כי עבודתה של התובעת השפיעה על סבלה/הופעת תסמיניה במועד בו החלה לסבול. יתכן, כי סבלה היה נדחה לזמן בלתי ניתן לחיזוי אלמלא עבודתה כמתואר בכתב החלטת כבודו."

     

  5. למומחה הופנו על ידי בית הדין שאלות ההבהרה הבאות:

    "בתשובות א'-ב' לחוות הדעת ציינת כי אין קשר סיבתי בין הליקוי לבין תנאי העבודה של התובעת. לעומת זאת, בתשובה ד' ציינת כי לא ניתן לשלול בסבירות של מעל 20% כי עבודתה של התובעת השפיעה על סבלה/הופעת תסמיניה במועד בו החלה לסבול. שימת לב המומחה הנכבד מופנית לכך כי גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים (סעיף 4(ב) להחלטה מיום 22.4.14). משכך, מתבקש המומחה להבהיר את אלה:

    א) האם הוא מכיר בהחמרת מצב הליקוי עקב העבודה, היינו מכיר בקשר סיבתי על דרך ההחמרה?

    ב) ככל שהמומחה מכיר בקיומו של קשר סיבתי על דרך ההחמרה כאמור לעיל, האם ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי כזה בהסתברות של מעל 50%?

    ג) ככל שהמומחה מכיר בקיומו של קשר סיבתי על דרך ההחמרה, האם ניתן לומר כי ההחמרה נגרמה על דרך של פגיעות זעירות לפי תורת המיקרוטראומה, כאמור בסעיף 4(ג) להחלטה מיום 22.4.14?

    ד) ככל שהמומחה מכיר בקיומו של קשר סיבתי על דרך ההחמרה לפי תורת המיקרוטראומה, האם לעבודת התובעת היתה השפעה משמעותית – היינו בשיעור של 20% ומעלה – בהשוואה ליתר הגורמים על החמרת הליקוי?"

     

  6. המומחה, במסמך הנושא תאריך 29.8.14, השיב לשאלות בית הדין כך:

    "א.כפי שציינתי בחוות דעתי מתאריך 30.05.2014 הליקוי האנטומי בצווארה של התובעת הינו קונסטיטוציונלי ואין קשר סיבתי בינו לבין תנאי עבודתה כפי שפורטו בהחלטת כבודו מתאריך 22.04.2014. הליקוי האנטומי שהודגם בבדיקתMRI עמ"ש צווארי לא הושפע מתנאי עבודתה של התובעת ולהערכתי אין להכיר בהחמרתו עקב תנאי עבודתה גם לא לפי תורת המיקרוטראומה.

    ב.בהתייחס לנושא ה"סבל" אבהיר עמדתי:

    1. אין התאמה מוחלטת בין פגם אנטומי בעמ"ש המודגם בבדיקות דימות ובין מהלך קליני רלוונטי בזמן נתון ולכן, העדר הטבה במצבה של התובעת למרות הניתוח שעברה אינו נדיר בסובלים מליקוי בע"ש. קיימת אי בהירות לגבי מקור הכאב בסובלים מתסמינים שמקורם בע"ש. קיימות סברות כי מחולל הכאב אינו "מכני" כפי שנוטים לעיתים להעריך אלא מולטיפקטוריאלי: ביו-כימי? נפשי? אחר?

    2. במקרה שלפנינו לא ניתן לשלול כי אופי עבודתה של התובעת השפיע על הופעת "כאב וסבל" רלוונטי בזמן נתון אך עבודתה לא השפיעה על הופעת הליקוי האנטומי שהודגם בבדיקות הדימות."

     

  7. בעקבות תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה מטעם בית הדין, עתרה התובעת בבקשה לאפשר לה להפנות למומחה שאלות הבהרה מטעמה. לאחר שהתקבלה בקשתה, הועברו למומחה השאלות הבאות:

    "א.אנא אשר כי תנאי עבודתה של התובעת בהתאם להחלטת בית הדין מיום 22.4.14, סביר (קשר סיבתי של 50% וקצת יותר) שהשפיעו על הופעת הכאב והסבל בזמן נתון- דהיינו, במועד בו הופיעו.

    ב.אנא אשר כי סביר להניח שאלמלא תנאי עבודתה של התובעת כמפורט בהחלטת בית הדין מיום 22.4.14, היה הליקוי האנטומי, שאינו קשור לעבודה, גורם לכאב וסבל במועד מאוחר יותר- אם בכלל.

    ג.אנא אשר כי הגיל הצעיר בו החלה התובעת לסבור כאבים, תומך בהנחה לפיה הפגיעה האנטומית איננה קשורה לעבודה, אולם המועד שבו הופיע הכאב, סביר (קשר סיבתי של 50% וקצת) כי הושפע מתנאי העבודה."

     

    כן, התבקש המומחה להשיב על השאלה הבאה מטעם בית הדין:

    "מחוות דעת המומחה מיום 30.5.14 (תשובה ד') כמו גם מתשובתו מיום 29.8.14 לשאלות ההבהרה (תשובה ב(2)), נראה שהמומחה אינו שולל קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת לבין הופעת הכאב והסבל. המומחה הנכבד מתבקש להשיב על השאלה הבאה: האם מבחינה רפואית אין לומר כי עצם הופעת כאב וסבל בזמן נתון בשל תנאי העבודה אינו עולה כדי ליקוי רפואי, אף אם הליקוי האנטומי עצמו אינו תוצאת תנאי העבודה?"

     

  8. המומחה, בתשובותיו שהוגשו במסמך הנושא תאריך 16.1.15, ענה לשאלות התובעת ובית הדין כך:

    "א.מאשר כי תנאי עבודתה של התובעת היו עשויים להשפיע על הופעת כאב וסבל בזמן נתון. מאחר ולא אוכל לשלול סבירות העולה על 50% בין תנאי עבודתה לבין הסבל בזמן נתון ממליץ על החלטה בהתאם.

    ב.לא ניתן לקבוע כי אלמלא תנאי עבודתה של התובע סבלה היה נדחה או נמנע.

    ג.הגיל בו החלה התובעת לסבול מכאב הינו גיל שכיח לסבל מסוג זה והוא אינו תומך בהנחה כלשהי. כפי שציינתי, לא ניתן לשלול קשר בין הסבל הרלוונטי ותנאי עבודתה של התובעת."

     

    לשאלת בית הדין, השיב המומחה כך:

    "להערכתי, ניתן להתייחס אל "כאב וסבל" כאל ליקוי רפואי במצבים בהם מתקיימים התנאים לאבחנת "תסמונת כאב" בעלת אופי כרוני הגורם להגבלה תפקודית מתמשכת. באבחנת "תסמונת כאב" נשקלים שיקולים נוספים בתחום הקשר בין "גוף לנפש" והם כוללים שלילת ליקויים אנטומיים המסבירים את סבלו של החולה וניתנים לטיפול מוקדי."

     

  9. בעקבות תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה מטעם התובעת ובית הדין, עתר הנתבע בבקשה לאפשר לו להפנות למומחה שאלת הבהרה מטעמו. לאחר שהתקבלה בקשתו, הועברה למומחה השאלה הבאה:

    "האם השפעת תנאי העבודה של התובעת על הכאבים מהם סבלה התובעת, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים (פחותה בהרבה לפי הפסיקה הכוונה לפחות מ- 20%)?

     

    כן, התבקש המומחה להשיב על שאלה נוספת מטעם בית הדין, בהתייחס לסעיף 3 בחוות דעתו מיום 19.1.15:

    "בסעיף 3 לחוות הדעת מיום 19.1.15 מציין המומחה כי ניתן להתייחס אל "כאב וסבל" כאל ליקוי רפואי במצבים בהם מתקיימים התנאים לאבחנת "תסמונת כאב" בעלת אופי כרוני הגורם להגבלה תפקודית מתמשכת. לא ברור מסעיף 3 לחוות הדעת האם תנאים אלו מתקיימים בתובעת, היינו האם התובעת סובלת מ"תסמונת כאב" הנזכרת בסעיף 3 לחוות הדעת . משכך, מתבקש המומחה הנכבד להבהיר האם התובעת סובלת מ"תסמונת כאב" הנזכרת בסעיף 3 לחוות הדעת."

     

  10. המומחה, בחוות דעת מיום 20.2.15, השיב על שאלות הנתבע ובית הדין כך:

    "א. השפעת תנאי עבודתה של התובעת על הופעת הכאבים אינה פחותה בהרבה (פחות מ-20%) מהשפעת גורמים אחרים. כפי שציינתי בתשובה 2. א. במכתבי מתאריך 16.01.2015 לא אוכל לשלול סבירות העולה על 50% בין תנאי עבודתה של התובעת לבין סבלה בזמן נתון.

    ב. בהנחה שמצבה הרפואי של התובעת לא השתנה אחר הניתוח בע"ש צווארי והיא זקוקה להמשך טיפול רפואי קבוע המתועד במסמכים המעידים על רצף ביקורים וטיפולים רפואיים, ניתן לקבוע כי מצבה מתאים לסבל מ'תסמונת כאב כרוני'.".

     

     

  11. התובעת, בסיכומיה, מאבחנת בין הליקוי האנטומי לבין הכאב והסבל הנובעים ממנו. נטען על ידה, בין היתר, כי אין חולק שאין קשר סיבתי בין הליקוי האנטומי בצווארה לבין תנאי עבודתה. היא מוסיפה כי כן קיים קשר סיבתי ברור בין תנאי העבודה לבין הכאב ממנו היא סובלת, וכי כאב זה – לפי המומחה – הינו ליקוי בפני עצמו. לאור זאת עותרת היא להכיר בה כנפגעת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה. הנתבע בסיכומיו טוען, בין היתר, כי בעניינה של התובעת לא התקיימה תשתית עובדתית בעילת המיקרוטראומה, משלא הוכחה תשתית עובדתית של רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות במהותן בקשר לפעולות השונות שנדרשה התובעת לבצע במסגרת עבודתה. עוד מוסיף הנתבע כי דין התביעה להידחות גם לאור חוות דעתו של המומחה, אשר שלל קשר סיבתי בין הליקוי האנטומי בעמוד שדרה צווארי של התובעת לתנאי עבודתה- אף על דרך המיקרוטראומה.

     

  12. לאחר שנתנו את דעתנו לחוות הדעת ולטענות הצדדים, ובשים לב לתשתית העובדתית שנקבעה על ידנו, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להתקבל. למסקנה זו מגיעים אנו לאחר עיון בחוות דעת המומחה, ותשובותיו לשאלות ההבהרה (להלן יכונו אלו יחדיו- חוות הדעת). מאלה עולה כי המומחה מכיר בקיומו של קשר סיבתי, בסבירות של 50% ומעלה, בין הופעת כאב וסבל אצל התובעת לבין תנאי עבודתה. עוד מציין המומחה כי השפעת תנאי העבודה על הופעת אותו כאב וסבל אינה פחותה מ- 20% בהשוואה לגורמים אחרים. בכך, מתקיים בתובעת הקשר הסיבתי הנדרש בין תנאי עבודתה לליקוי אותו זיהה אצלה המומחה.

     

  13. המומחה מבהיר, ראשית, כי הליקויים האנטומיים שמצא אצל התובעת- הליקויים בעמוד שדרה צווארי בגובה צ4/5 וצ5/6- הינם תחלואתיים, ואינם נובעים מעבודתה- על דרך הגרימה או על דרך ההחמרה. זאת, משמדובר בליקוי המתפתח לאיטו במשך שנים, ולא ניתן לייחסו לפעילות או עבודה ספציפית. הוא עוד מוסיף, כי ליקוי זה לא נוצר לפי תורת המיקרוטראומה. אף התובעת לא חלקה על כך כי הליקוי האנטומי בצווארה אינו תוצאת תנאי עבודתה.

     

  14. יחד עם זאת, המומחה אינו מסתפק בקביעתו בדבר הנזק האנטומי של התובעת, ומבחין בין נזק זה לפגיעה של "כאב וסבל". הוא מסביר כי כאב וסבל יכולים להיחשב ליקוי רפואי במצבים בהם קיימת אבחנה של תסמונת כאב בעלת אופי כרוני הגורמת להגבלה תפקודית מתמשכת. הוא מסביר כי היעדר הטבה במצבה של התובעת, למרות הניתוח שעברה בצווארה, אינו נדיר במי שלוקה בעמוד השדרה הצווארי. לפי המומחה, תסמונת כאב כרוני יכולה להתקיים בתובעת בהנחה שמצבה הרפואי לא השתנה אחרי הניתוח בעמוד השדרה הצווארי, באופן שהיא נדרשת להמשך טיפול רפואי קבוע המתועד במסמכים ואשר מעיד על רצף טיפולים וביקורים רפואיים.

     

  15. באשר לעצם קיומה של תסמונת כאב כרוני בתובעת, שוכנענו כי זו סובלת מליקוי רפואי כזה. ראשית, המומחה ציין בחוות דעתו כי התובעת סובלת מכאב וסבל. שנית, עיון בתיקה הרפואי של התובעת, מעלה כי גם לאחר הניתוח שעברה בצווארה ב- 2.3.12, המשיכה היא לפנות לרופאיה, להלין על כאבים בצווארה ובידה הימנית, וזאת על אף שעברה פיזיותרפיה וזכתה לטיפול תרופתי. בכך מתקיימות בתובעת הנסיבות שאותן ציין המומחה בחוות דעתו כמאפיינות תסמונת של כאב כרוני. כך למשל, במסמך "סיכום ביקור" של בית החולים "רמב"ם", מיום 1.4.12, אשר הונפק על ידי דר' גיל סוירי נרשם: "חודש לאחר דיסטומיה צווארית – יש עדיין אותם כאבים ביד ימין ויש הגבלה בתנועות צוואר."; כך, ברישום רפואי מיום 15.6.12, אשר הונפק על ידי דר' חנא ליוס, נרשם- תחת הפרק "תלונות/סיבת הפניה"- "שלשה חודשים אלחרי ניתצוח [כך במקור – המותב] צוואר עדיין כאבים , לאחר ייעוץ ניורוכירורגי הרקע לכאב זה נוירופטי , לכן ממליצים על טיפול בסימבלטה"; כך, בעדכון מיום 29.8.12, אשר הונפק על ידי דר' חנא ליוס, נרשם- תחת פרק "תלונות/סיבת הפניה"- כי "אחרי ביקורת מרפאת גב רמבם , ממשיכה עם כאבי צוואר חצי שנה אחרי ניתוח , לבדיקת MRI ביקורת וטיפול בליריקה"; כך, במסמך מיום 7.11.12, מעדכן דר' חנא ליוס- תחת פרק "תלונות/סיבת הפניה"- כי "חודשים אחרי כריתת דיסק צווארי עדיין כאבי צוואר מקרין ליד ימין , ..."; כך, במסמך נושא תאריך 13.5.13, מעדכן דר' חנא ליוס- תחת פרק "תלונות/סיבת הפניה"- כי התובעת "ממשיכה בכאבי צוואר לאחר ניתוח עש צווארי". כך, במסמך "סיכום יעוץ" מיום 12.7.13, אשר הונפק על ידי דר' עסאף מיכאל מצויין בפרק "תלונות"- שם מנויים מספר ביקורים של התובעת בחודשים קודמים והתלונות שהועלו בהם- תחת התאריך 2.11.12 כי "הנ"ל לאחר ניתוח דקומפרסיה בעש' צוארי ממארס 2012. ממשיכה להתלונן כעת על כאבים והגבלה בתנועות עש' צוארי, המקרינים ליד ימין. מחמירים אחרי פעילות פיזית.", תחת התאריך 13.2.13 נרשם: "כעת כאבי צואר ויד ימין.", תחת התאריך 11.3.13 נרשם: "בנוסף הופיעו כאבים בגב תחתון. ללא שיפור תחת טיפול שמרני.", תחת התאריך 19.4.13 נרשם "CT עש' מותני עדכני בלטי דיסק ללא לחץ משמעותי על השורשים, כעת ממשיכה עם בצואר והגבלה בתנועות בבדיקה, למרו[ת] טיפול פיזיוטרפי בקופ"ח." ותחת התאריך 27.5.13 נרשם: "הכאבים ביד ימין כעת.". באותו המסמך, במסגרת פרק "דיון / תוכנית טיפולית" נרשמו לתובעת, בין היתר, טיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים. לאור כל אלה, הוכח בפנינו כי התובעת סובלת מתסמונת כאב כרוני.

     

  16. באשר לקשר סיבתי בין תסמונת הכאב הכרוני לבין תנאי העבודה, מציין המומחה בחוות דעתו כי קשר כזה מתקיים. הוא מסביר כי לא ניתן לשלול כי אופי עבודת התובעת השפיע על הופעת כאב וסבל רלוונטי בזמן נתון. הוא מסביר כי ההסתברות לקיומו של קשר סיבתי כזה עולה על 50%. באשר להשפעת גורמים אחרים על הופעת הכאב וסבל – בהשוואה לתנאי העבודה – מציין המומחה כי השפעת תנאי העבודה אינה פחותה בהרבה, היינו פחות מ- 20% - בהשוואה להשפעת גורמים אחרים.

     

  17. לא מצאנו טעם שלא לאמץ את מסקנות המומחה כפי שהובאו בחוות הדעת, משאלה היו ברורות ועקביות. המומחה השיב לכל השאלות שהופנו אליו- הן על ידי הצדדים וכן מטעם בית הדין- תוך שהוא מתבסס על התשתית העובדתית והחומר הרפואי בעניינה של התובעת אשר הועבר לעיונו, כמו גם על נסיונו המקצועי ומומחיותו בתחום הפגיעה הרלבנטי. ממסקנות אלו עולה כי הגם שלא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין אופי עבודת התובעת לליקוי האנטומי שזוהה בה, הרי תנאי עבודתה כן השפיעו על הופעת כאב וסבל אצלה.

     

  18. התוצאה הינה כי בתובעת מתקיימים התנאים להכרה בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה: מתקיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה – שאופיינו בתנועות חוזרות ונשנות של כיפוף הגב והצוואר כלפי מטה מחד ושל מתיחת הגב, הצוואר והידיים כלפי מעלה מאידך – לבין תסמונת הכאב הכרוני ממנו היא סובלת בשל הליקוי האנטומי בצווארה; המומחה לא שלל כי קשר סיבתי זה נעשה במנגנון המיקרוטראומה, שכן מחוות דעתו עולה כי אופי העבודה, אשר כלל כאמור תנועות חוזרות ונשנות, השפיע על הופעת הכאב וסבל; ולבסוף – השפעת תנאי העבודה על הופעת הכאב וסבל, לא היתה פחותה בהשוואה להשפעת גורמים אחרים (עב"ל (ארצי) 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי – סיטרוק, פסקה 21 לפסק הדין (15.7.2013)). משכך, יש לראות בתסמונת הכאב הכרוני כפגיעה בעבודה. נטעים כי ההכרה היא בתסמונת כאב כרוני הנובע מליקוי אנטומי בצוואר. ההכרה איננה בליקוי האנטומי שבצוואר.

     

  19. על יסוד האמור לעיל, דין התביעה להתקבל. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בגין הליך זה בסך כולל של 3,000 ש"ח אשר ישולמו לידי התובעת תוך 30 ימים מן העת בה יומצא פסק הדין לנתבע. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער עליו בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

     

    ניתן היום, ט"ו סיוון תשע"ה, (02 יוני 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

     

    Picture 1

     

     

    Picture 1

     

     

    Picture 1

    מר יוסף הלפרין 

    נציג מעסיקים

     

     

    אסף הראל, שופט

     

    מר אחמד קיס 

    נציג עובדים

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ