ב"ל 18907-02-14.לפני

1.זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) - להלן:"הועדה" אשר התכנסה ביום 26/12/13 וקבעה כי למערער נותרו 7% נכות רפואית צמיתה בגין תאונת עבודה שארעה לו בתאריך 17/1/10.

2.בהתאם לאמור בהודעה המשותפת שהגישו הצדדים ביום 3/7/14, ניתן בזאת פסק הדין על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו, לרבות סיכומי התשובה שהגיש המערער ביום 17/8/14.

3.רקע

המערער עובד בניין במקצועו, נפגע בידו השמאלית בתאונת עבודה שארעה לו ביום 17/1/10.

לאחר תום תקופת שמי הפגיעה ובמשך שלוש שנים נקבעו למערער נכויות זמניות והוא אף הוכר על ידי המשיב כנכה נזקק.

בתאריך 18/7/13 קבעה למערער ועדה רפואית מדרג ראשון נכות צמיתה בשיעור של 7%.

כנגד החלטה זו הגיש המערער ערר, בעקבותיו התכנסה הועדה אשר השאירה את החלטת הועדה מדרג ראשון על כנה.

כנגד החלטה זו הגיש המערער את הערעור לביה"ד

4.להלן, בתמצית, טענות ב"כ המערער:

א.הועדה לא דנה כראוי ולעומק בעניינו של המערער והתעלמה מנתונים רבים וחיוניים אשר מתועדים בתיקו הרפואי "העשיר", לרבות דו"ח אשפוז מחודש 5/14, וכן לא התייחסה כראוי לחוות דעתו המפורטת וכבדת המשקל של דר דניאל משה.

ב.יש להעביר את עניינו של המערער לועדה בהרכב חדש שכן אמינותה של הועדה נפגעה היות והיא הפגינה זלזול בתלונות המערער ובכאביו וציינה כי כפפת הלחץ שהוא מרכיב מזה שלוש שנים ואשר אותה הוא מחליף כל שלושה חודשים "איבדה מהאלסטיות שלה" למרות שכלל לא בדקה אותה (הכל כפי שפרט המערער בתצהיר שצרף לטיעוניו) ולמרות שלפי דברי הרופאה שמטפלת בו, על בסיס קבוע, לא ניתן לקבוע את מידת האלסטיות של הכפפה מבלי שנוגעים בה (המערער צירף תצהיר ).

ג.החלטת הועדה אינה הגיונית ואינה משקפת את מצבו של המערער, כפי שזה בא לידי ביטוי בתלונותיו ובמסמכיו הרפואיים לרבות בבדיקות מיפוי עצם שנערכו לו, צילומי רנטגן ועוד.

ד.טעתה הועדה עת לא התייחסה כראוי לליקויים מהם סובל המערער באצבע השלישית של יד שמאל ועת ציינה כי אצבע זו לא נפגעה כלל וכן ציינה כי מנגנון הכיפוף של אצבע זו לא נפגע, קביעה הסותרת לחלוטין את המצב העובדתי הנכון ואת המצוי בתיקו הרפואי של המערער וכן את קביעותיהן של וועדות רפואיות קודמות.