ב"ל 18023-01-14 ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.המערערת ילידת שנת 1960 סובלת מליקויים גופניים שונים.

המערערת ביקשה לקבוע את נכותה הכללית בגין הליקויים מהם היא סובלת וועדה בדרג ראשון קבעה לה נכות יציבה בשיעור של 28% בתחולה מיום 01.08.11.

המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה מהדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים (להלן: "הוועדה") דנה בו בשתי ישיבות (ביום 13.05.13 וביום 25.11.13) דחתה את הערר תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה. להלן הנכויות שנקבעו למערערת -

-נכות בשיעור 10% בגין ורידים ברגליים לפי פריט ליקוי 11(1)(ב) לרשימת הליקויים.

-נכות בשיעור 10% בגין השמנת יתר לפי פריט ליקוי 14א(3) לרשימת הליקויים, פריט ליקוי שאינו נלקח בחשבון לעניין נכות כללית.

-נכות בשיעור 20% בגין סכרת עם אינסולין לפי פריט ליקוי 4(4) לרשימת הליקויים,

בנוסף, קבעה הוועדה שלמערערת אין נכות בתחום הנוירולוגי.

מכאן הערעור שלפני.

2.טענות ב"כ המערערת כפי שהובאו בסיכומי טענותיו ממוקדות בעיקרן בארבעה נושאים שלהשקפתו נפל בהתייחס אליהם פגמים משפטיים בדרך התנהלות הוועדה –

א.השמנת יתר – ממצאי הוועדה לעניין משקלה של המערערת אינם ברורים שעה שהמערערת לא נשקלה, כמו כן משקל של BMI 39.6 אמור לזכות את המערערת בנכות בשיעור של 20% מאחר והיה על הוועדה לעגל את המשקל ל – 40. בהתאם למסמך הרפואי מיום 16.07.13, הרי שמשקלה של המערערת לפי BMI הינו 40.52.

ב.דום נשימה – הוועדה לא התייחס למסמכים הרפואיים לעניין דום הנשימה.

ג.העיניים – הוועדה לא התייחסה לתחום העיניים ולא הזמינה בעניינה של המערערת חוות דעת רופא עיניים, וזאת חרף כך שנתבקשה לעשות כן.

ד.דליות וורידים ברגליים – הוועדה לא התייחסה כראוי להחמרת המחלה של המערערת בתחום הרגליים, וטעתה בכך שסמכה את ידה על חוות דעת מיום 24.04.13. בהתאם לתיעוד הרפואי שהונח בפני הוועדה, המערערת חייבת בליבוש גרביים מיוחדים, נאסר עליה עמידה ממושכת ועברה ניתוחים בשתי הרגליים.

3.ב"כ המשיב מצדה הודיעה כי מסכימה להשבת עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתתייחס לעניין השמנת היתר, באופן שתתייחס לעובדה כי הרף של פריט הליקוי שנקבע למערערת בגין השמת יתר, הוא עד BMI 39, בעוד שהוועדה מצאה כי למערערת BMI בגובה 39.6.

גם לעניין דום הנשימה, ב" המשיב הסכימה להשיב את העניין לוועדה על מנת שתתייחס למסמך מיום 07.08.13.

לעניין הבעיות בראיה, נטען כי המערערת לא התלוננה על בעיות בתחום העיניים בפני הוועדה ולא הציגה כל מסמך רפואי לגביהן, וכי המסמכים אליהן מפנה המערערת אינם מעידים על ליקוי בראיה.