ב"ל 17146-10-14 ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 5.8.14, שקבעה כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר.

2.המערער טוען בין השאר, כי הוועדה לא ערכה בדיקה ממצה, כי העבודות עליהן המליצה מתעלמת ממגבלותיו של המערער הסובל מליקוי ראיה קשה ומהגבלות פיזיות ניכרות, וכי התעלמה מכך שהמערער ניסה במשך שנים להקילט במעגל העבודה ללא הצלחה. עוד נטען כי היה על הוועדה לצאת מנקודת מוצא לפיה גובה הנכות הרפואית, העומד על 82%, משקף את דרגת אי הכושר.

3.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה התייחסה למגבלות הרפואיות, לרקע התעסוקתי, ההשכלה והליך השיקום שעבר המערער, וכי החלטתה מנומקת וסבירה. עוד נטען כי העבודות עליהן המליצה מתאימות למגבלות.

4.בהתאם להחלטת הרופא המוסמך מיום 28.11.13 נקבעו למערער 82% נכות רפואית יציבה, מהם 65% בגין סכרת עם סיבוכים, 40% בשל ליקוי ראיה, ו- 10 בגין הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני. בהחלטת הרופא המוסמך צוין כי המערער סובל מסוכרת המטופלת בכדורים ובאינסוליו המלווה ברטינופטיה וליקוי ראייה "גבוה", כך שבעין ימין קיימת תגובת אור בלבד ומשמאל הראיה היא 6/12. עוד צוין כי המערער סובל מגבלה קלה בעמוד השדרה המותני.

5.עיון בפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור מיום 8.7.14 מעלה כי הוועדה ציינה מהם הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער, וכן את האמור בחוות-דעתו של הרופא המוסמך לענין כושר השתכרות מיום 28.11.13 שקבע כי המערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה "בעבודה קלה שאינה דורשת ראיה דו עינית". הוועדה עיינה בדו"חות השיקום וציינה כי עולה מהם כי למערער 9 שנות לימוד, כי עבד 11 שנה במסגרות ובפחחות רכב במוסך ולאחר מכן כ- 14 שנה במפעל, כי עבר תהליך שיקום ממושך במרכז שיקום בעכו בשנים 2—4-2005 שבעקבותיו שולב במפעל במעלות למשך 3 שנים, ולאחר מכן שולב במפעל מוגן בפקיעין, עזב לאחר תקופה קצרה ב- 2009 ומאז אינו עובד.

הוועדה ציינה כי בעת הדיון הביאה בחשבון את נתוני הגיל, ההשכלה, העבר התעסקותי, השפעת כל ליקוי בפני עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים על הכושר לעבוד, כמו גם בהתחשב במסמכים ובטענות המערער וב"כ.

הוועדה סיכמה כי: "התובע במצבו כפי שמשתקף מאבחון הרפואי ובהתחשב בפרמטרים שצוינו לעיל מסוגל לעבודה במשרה מלאה בתנאים ובמגבלות שצויינו לעיל בעבודות כפי שביצע בעבר כמפעיל מכונה, עבודות של חרושת קלה, אריזה ומיון של חפצים לא קטנים, או בכל עבודה אחרת פשוטה שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה. הוועדה קובעת שאחוזי הנכות הרפואית בשיעור 82% אינם באים לידי ביטוי במלואם... הוועדה קובעת שקיימת הפחתת מה בכושרו לעבודה אך אינה בשיעור של 50% ויותר ועל כן הוועדה דוחה את הערר. הוועדה מציינת שהמערער סובל שנים רבות מהליקויים הנ"ל בחומרה זהה לעובדות היום בפני הוועדה ועם הליקויים הנ"ל התובע עבד והשתכר. ההגבלה הקלה בע"ש מותני בשיעור 10% שהתווספה באיבחון הרפואי מ- 28/11/13 אינה מגבילה את התובע באחוז משרה אלא בעבודה ללא מאמץ פיזי חריג".

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי, כי יש לקבל את הערעור.

מקובלת עלי עמדת המערער לפיה שיעור הנכות הרפואית מבטא דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, ומתוך נקודת מוצא זו על הוועדה לקבוע את דרגת אי הכושר בהתאם לנסיבותיו האישיות של הנכה.

במקרה כאן, לא מצאתי כי הוועדה דנה באופן מספק במיגבלות הנובעות מליקוי הראיה המשמעותי של המערער.

באשר להנמקתה של הוועדה לפיה המערער עבד והשתכר עת סבל מליקויים דומים, לא מצאתי כי הוועדה נתנה את דעתה באופן מספק לכך שהמערער כבר אינו מועסק בפועל כבר משנת 2009, והוא נבדק בפניה למעלה מארבע שנים מאוחר יותר. כן לא מצאתי כי הוועדה התייחסה באופן מספק לעברו התעסוקתי של המערער, בהתחשב בכך כי על-פי החלטתה כבר משנת 2004 ובשנים 2004 – 2009 הועסק המערער במסגרות מוגנות.