פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

זוהי תביעה להכרה במחלת סרטן הדם (לוקמיה) בו לקתה התובעת, טכנאית רנטגן במקצועה, כמחלת מקצוע.

התובעת, ילידת 1966, טכנאית רנטגן במקצועה ועובדת במרכז רפואי בלינסון משנת 1986. בעבודתה עסקה התובעת בצילומים, שיקופים, סי. טי, חדרי ניתוח, אנגיו גוף ואנגיו ראש - שיקופים. בשנת 2013 חלתה התובעת במחלת הלוקמיה (סרטן הדם) מסוג APL. התובעת החלימה ממחלתה.

במסגרת ניהול ההליך נשמעו ראיות ונקבעה תשתית עובדתית כדלקמן:

1. התובעת ילידת 1966.

2. התובעת טכנאית רנטגן במקצועה, ומועסקת במרכז רפואי בלינסון, החל משנת 1986. התובעת עובדת משרה מלאה, ובנוסף לכך משמרות וכוננויות. בשנים 1988- 1991 שירתה התובעת כטכנאית רנטגן בחיל הרפואה, במקביל לתקופת עבודתה בבית החולים.

3. במסגרת עבודתה, התובעת עוסקת בצילומים, שיקופים, סי. טי, חדרי ניתוח, אנגיו גוף ואנגיו ראש - שיקופים.

4. עד לחודש ספטמבר שנת 2000 היה שימוש בתג חזה בלבד, ולא בתג ראש. התובעת החלה להשתמש בתג ראש משנת 2000. מצ"ב דוח פירוט חשיפה חיצונית ממרץ 1991 ועד יוני 2001, וכן מיולי 2001 עד יוני 2014, של מחלקת הדוזימטריה בנחל שורק.

5. אמצעי המגן היחידי שסופק עד לשנת 2012 היה חלוקי עופרת במבנה גופיה. לטענת התובעת, החלוקים היו שבורים בחלקם ולא תקינים. משנת 2012 סופקו גם מגיני תירואיד.

6. תג החזה שענדה התובעת היה מתחת לחלוק העופרת.

7. בהליך אנגיו, בחלק ניכר מן הבדיקה שהתה התובעת בתוך החדר עם המטופל, לעיתים מספר שעות ברציפות.

זהו גלגולו השלישי של ההליך, אשר הושב בשנית לבית דין זה לאחר הליך ערעור (עב"ל 21798-01-23, להלן: "פסק הדין המחזיר") בו אושרה הקביעה ולפיה מחלתה של התובעת היא מחלת מקצוע לפי לפריט 8 לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן: "התקנות"), והוכרע כי יש לפעול בהתאם להנחיות:

"נקודת המוצא של הדיון הינה כי המערערת לקתה במחלת מקצוע כאמור לעיל ולכן על המשיב הנטל לסתור את החזקה. על בית הדין לקבוע את התשתית העובדתית המשלימה, בין אם בהכרעה או בהסכמת הצדדים. את התשתית העובדתית המשלימה שתקבע יש להציג בפני המומחים שמונו על ידי בית הדין על מנת לבחון לאורה את השאלה – האם יש בתשתית עובדתית זו לשלול קיומו של קשר סיבתי בין מחלתה של המערערת לבין עבודתה כטכנאית רנטגן. בנוסף ככל שבית הדין האזורי ימצא כי לא ניתן לקבוע נתונים מדוייקים של רמת החשיפה ישקול האם יש לשאול את המומחים אם היעדר נתונים מדוייקים של החשיפה יכול לעורר ספק במידת הוודאות של הקביעות בחוות הדעת בדבר היעדרו של קשר סיבתי. לאחר קבלת תשובות המומחים יבחן בית הדין האם המשיב עמד בנטל לשלול את הקשר הסיבתי ובכלל זה ככל שקיימת עמימות בנתונים הדבר יפעל לחובת המשיב" 

בהתאם להנחיות פסק הדין המחזיר הושלמה רשימת העובדות בהליך והופנו למומחים הרפואיים, פרופ' קטן רפאל, מנהל המחלקה האונקולוגית בבית החולים שיבא, וד"ר ציקל שלום קרין, רופאה תעסוקתית, שתי שאלות נוספות, בזו הלשון:

"בהשלמה לרשימת העובדות שנשלחה אליכם בעבר בעניינה של התובעת, נקבעו כעת העובדות הללו:

א. בחודשים ינואר ופברואר 2000 נמדדה אצל התובעת מתחת לסינר העופרת חשיפה משמעותית של 4.2 מיליסיוורט (כך שלכאורה החשיפה לאברי הגוף שאינם מכוסים בסינר הייתה גבוהה משמעותית).

ב. קיים פער בין מדידות תג העין למדידות תג החזה בתקופות מסוימות, למשל בחודשים מרץ 2002 ופברואר 2007. בחודשים אלה נקראו מנות משמעותיות בתג החזה וקריאת אפס בתג העין, שהיה אמור להראות קרינה גבוהה יותר. אין הסבר ודאי לפער זה שנמדד וייתכן שהוא מלמד על טעויות בנתוני המדידה.

ג. התובעת לא ענדה את תגי המדידה ולא לבשה את חלוק העופרת במקרים רבים.

בנסיבות העניין, ולאור ההשלמות האמורות, נא השיבו תוך 14 יום לשאלות:

האם יש בתשתית העובדתית לשלול קיומו של קשר סיבתי בין מחלתה של התובעת לבין עבודתה כטכנאית רנטגן.

האם היעדר נתונים מדויקים אודות החשיפה של התובעת יכול לעורר ספק במידת הוודאות של הקביעות בחוות הדעת בדבר היעדרו של קשר סיבתי כאמור?"

וכך השיבו המומחים:

1. פרופ' קטן השיב כי שאלות הנוגעות למידת החשיפה אינן בתחום מומחיותו, כך:

   "בחוות דעתי בתיק זה מ- 23.5.2015 ביקשתי ששאלות טכניות לגבי מידת החשיפה לקרינה תופנינה למומחים לכך, שכן אין הדבר בתחום מומחיותי. הנתונים שעמדו בפניי לפני כעשר שנים הראו לכאורה שהחשיפה הייתה הרבה מתחת לסף המותר לעובדי קרינה. על כן תשובותיי הן:

   1. לפי התשתית העובדתית שהוצגה בפניי בשנת 2015, ניתן לשלול קשר סיבתי משמעותי, בין מחלתה לבין עבודתה כטכנאית רנטגן.

   2. כאמור, חיוני לפנות למומחה להערכת החשיפה והאמינות של מכשירי המדידה. כמו כן, אינני יכול להעריך אם התובעת ענדה את תגי המדידה ואם עבדה עם אמצעי המיגון הנדרשים"

    

2. ד"ר ציקל שלום השיבה לשאלות כך:

   "לאחר עיון חוזר במידע הרפואי ובדגשים החדשים על חשיפתה של התובעת, יש בכך כדי לשלול קשר סיבתי. התובעת עברה בדיקות פיקוח רפואיות שנתיות, במרפאה התעסוקתית, בין השנים 1990 עד 2010. הבדיקות בוצעו לפי "תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העוסקים בקרינה מיננת), תשנ"ג-1992. הבדיקות תוארו כתקינות והונפק פנקס בריאות כמקובל.

    

   חשיפה של 4.2 מיליסיברט מהווה רמת בדיקה "המעביד יבדוק סיבותיה של כל מנת קרינה העולה על רמת הבדיקה, באמצעות הממונה על בטיחות קרינה מיד עם קבלת תוצאות המדידה; תוצאות הבדיקה יירשמו בטופס שבתוספת השישית והטופס יועבר למפקח עבודה אזורי." לא מדובר ברמה מסוכנת. מבחינה מצטברת חשיפתה התעסוקתית של התובעת פחותה בהרבה מקרינה הרקע המצטברת. לגבי הפער בין מדידת תג עין לתג חזה בחודשים מרץ 2002 ופברואר 2007, הסבר אפשרי הוא החלפת התגים, בין תג עין לחזה או כפי שהתובעת עצמה מוסרת - אי ענידתם.

    

   עיינתי בספרות מקצועית נוספת עדכנית ולא מצאתי קשר סיבתי בין עיסוק כטכנאית רנטגן לבין הממאירות בה לקתה התובעת. התובעת נחשפה לרמות נמוכות של קרינה בצורה מצטברת, שאינן עולות על המנה הגבולית המותרת שהיא 50 מיליטיברט לשנה. אין עדויות מדעיות לעליה ברמת הסיכון בחשיפות לקרינה ברמות נמוכות. מכאן שהסיכון האבסולוטי גם אם הוא קיים במידה זו או אחרת, עדיין סיכון נמוך ביותר. כמו כן התובעת אובחנה בלוקמיה פרומילוציטית חריפה ב2013 לאחר 27 שנות עבודה. בממאירויות המטולוגיות צפייה תקופת חביון קצרה יותר בין חודשים ל-10 שנים. במקרה ייחודי זה, לא נמצאה השפעה משמעותית של תנאי עבודתה על מחלתה"

    

בהתאם לבקשת התובעת הופנו למומחים שאלות הבהרה. ד"ר ציקל שלום השיבה לשאלות כך (השאלות והתשובות יובאו בזו אחר זו, לשם הנוחות):

"בהמשך לחוות דעתך מיום 19.11.24, נבקש להפנות את תשומת לבך כי לתשתית העובדתית התווספו עובדות חדשות (ולא "דגשים" בלבד) המופיעות בהחלטת בית הדין מיום 8.10.2024, מהן עולות מסקנות מצטברות חדשות כדלקמן:

א.בתחילת שנת 2000 נחשפה התובעת חשיפה משמעותית שנמדדה מתחת לסינר עופרת בכמות של 4.2 מיליסיוורט, כך שלכאורה יתר איברי הגוף (שאינם מכוסים בסינר, כגון אזור התירואיד) נחשפו לקרינה מלאה, גבוהה משמעותית מהרישום.

ב.נמצאו אנומליות בתוצאות מדידת הקרינה אצל התובעת, אשר יתכן ומלמדות על טעויות בנתוני המדידה.

ג.במקרים רבים בעבודתה, הובעת נחשפה לקרינה שלא נמדדה (מבלי שענדה את תגי המדידה) וללא מיגון.

עובדות אלו משלימות את הקביעות לגבי נתוני החשיפה, ובחוות דעתך עליך להתייחס גם לעובדות אלו.

לאור זאת אנא עייני שוב במלוא התמונה העובדתית, והשיבי לשאלות בית הדין ובנוסף לשאלות ההבהרה:

א.אם יקבע שנתוני החשיפה שנרשמו אינם משקפים את הקרינה אליה נחשפה התובעת בפועל – האם את סבורה שקיימים ממצאים ודאיים על בסיסם ניתן לשלול קיומו של קשר סיבתי בין מחלתה של התובעת לבין עבודתה, כפי שתוארה בעובדות?

תשובה:

לנוכח הבסיס העובדתי החדש והמסקנות המצטברות לא ניתן למצוא ממצאים ודאיים שעל בסיסם ניתן לשלול קיומו של קשר סיבתי.

ב.אם ענית לשאלה הקודמת בחיוב, אנא פרטי את מלוא הנתונים הנ"ל, והסבירי הכיצד נתונים אלה מהווים בסיס לשלילת הקשר הסיבתי בין המחלה לעבודתה.

תשובה:

מאחר ואין נתונים ודאיים המענה מתייתר.

ג.האם נכון שקרינה הנמדדת מתחת לסינר עופרת היא קרינה מופחתת ("מונחתת").

תשובה:

נכון.

ד.האם נכון כי מהתשתית העובדתית שנוספה בהחלטת בית הדין מיום 8.10.2024 עולה כי יתכנו טעויות בנתוני המדידה, כי הקרינה שנרשמה בחודש ינואר – פברואר 2000 נמדדה מתחת לסינר עופרת וכי במקרים רבים בהם התובעת עבדה ללא תגי מדידה וללא מיגון מפני קרינה?

תשובה:

ייתכנו טעויות בנתוני המדידה.

ה.בהתבסס על התשתית העובדתית המתוקנת שנקבעה על ידי בית הדין, האם נכון יהא לומר שחשיפתה התעסוקתית בפועל של התובעת שונה מהחשיפה שנרשמה על גבי התגים?

תשובה:

נכון"

פרופ' קטן השיב, שוב, כי אין בידיו כלים מקצועיים מתאימים להשיב לשאלות.

בקשה של הנתבע להפנות שאלות הבהרה נוספות נדחתה בהחלטה מנומקת בדיון בנוכחות הצדדים מיום 29.4.25 ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

לטענת התובעת יש להכיר במחלתה כמחלת מקצוע לאחר שהנתבע לא הרים את הנטל להוכיח כי אין המדובר במחלת מקצוע. רישומי הקרינה אינם משקפים את החשיפה הנכונה של התובעת ולא ניתן להסתמך עליהם לצורך שלילת החזקה. החשיפה לקריה לא נמדדה עד לשנת 1991. החשיפה בפעול הייתה גבוהה מהרישום שכן הרישום נמדד בתג שנענד מתחת לחלוק עופרת. התובעת עבדה ללא מיגון וניטור מלא.

הנתבע טוען כי המומחית קבעה גם בחוות הדעת הנוספת כי אין ממצאים ודאיים שעל בסיסם ניתן לשלול קיומו של קשר סיבתי. שלילת הקשר תלויה בחשיפה המדויקת של התובעת לקרינה. מאחר שהמומחית לא הצליחה לבסס את קביעתה לא ניתן לקבוע שלא ניתן לשלול את הקשר הסיבתי. אם הממצאים אינם ודאיים אף הקביעה אינה ודאית. אף אם חשיפתה של התובעת הייתה גבוהה מהרישומים אין זה מעיד על מידת החשיפה הוודאית על בסיסה ניתן לקבוע כי לא ניתן לשלול קשר סיבתי.

דיון והכרעה

אין חולק למעשה כי נתוני החשיפה של התובעת לקרינה אינם מלאים. עם זאת בהתאם לדין אין לשקול את הדבר לחובתה של התובעת, אלא של הנתבע. בסעיף 46 לתקנות נקבע חזקה ולפיה מחלה המנויה בתוספת השנייה, לרבות מחלתה של התובעת, היא בחזקת מחלת מקצוע כל עוד לא הוכח אחרת. בהתאם, נקבע בפסק הדין המחזיר כי: "ככל שקיימת עמימות בנתונים הדבר יפעל לחובת המשיב".

כבר בחוות דעתו הראשונה של פרופ' קטן, שהוגשה ביום 6.8.17. השיב המומחה כי יתכן קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת למחלתה, סרטן הדם מסוג APL, והדבר תלוי במידת החשיפה. אף בחוות הדעת הראשונה של ד"ר קרין ציקל שלום היא השיבה כי קרינה מייננת מסוג X וגמא סווגה כגורם מסרטן ודאי בבני אדם הקשור ללוקמיה. הקשר הסיבתי נשלל באותה עת בהסתמך על נתוני החשיפה שנרשמו.

בשלב זה, לנוכח התשתית העובדתית החדשה ובהתאם לחוות הדעת המשלימה של המומחית, לא נשללה האפשרות לקשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת לבין מחלתה והעמימות בנתונים נשקלת לחובת הנתבע.

התביעה מתקבלת. מחלת הלוקמיה של התובעת מוכרת כמחלת מקצוע.

הנתבע יישא בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 4,000 ₪.

ניתן היום, ג' אב תשפ"ה, (28 יולי 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.