ב"ל 16546-03-14 כורש נ' המוסד לביטוח לאומי

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13/1/14 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את ערעורה של המערערת וקבעה כי לא נותרה למערערת נכות צמיתה (להלן: "החלטת הוועדה").

המערערת, ילידת 1969, נפגעה בתאונת דרכים מיום 13/9/12, אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

טענות הצדדים

טענות המערערת בתמצית הינן, כדלקמן:

• ממצאי סי.טי. מיום 27/11/13 הדגימו בלט דיסק. בוועדה עצמה נקבע כי מבדיקת הסי.טי. עולה שבלט הדיסק לוחץ במידה קלה על השק הטקאלי. עוד קבעה הועדה כי קיימת רגישות בע"ש מותני. ממצאים אלה מעידים על פגיעה עצבית. על כן, היה מקום כי הועדה תכלול מומחה נוירולוג, אשר ידון בפגיעה העצבית-נוירולוגית ויתאים נכות בגינה. הועדה כלל לא דנה בפגיעה הנוירולוגית, משמצאה כי הפגיעה אינה משפיעה על כושר התנועה. מדובר בטעות משפטית המחייבת השבת עניינה של המערערת לוועדה.

• עוד נטען בעניין זה כי בוועדה מדרג ראשון ישב נוירולוג ואף ערך למערערת בדיקה נוירולוגית. הדבר מעיד על כך שהמשיב עצמו סבר בשעתו שקיימת פגיעה נוירולוגית ולכן מינה מומחה נוירולוג לוועדה, משכך היה מקום למנות מומחה כאמור גם לוועדה לעררים.

• בהתאם להלכה הפסוקה בכל הנוגע לקביעת שיעורי נכות בגין פגיעה עצבית-נוירולוגית אין צורך שהפגיעה תגרום להגבלה תפקודית ודי שבגין התאונה נגרמה פגיעה עצבית, גם אם אינה משפיעה על כושר התנועה (בג"צ 1634/06 בן ציון פנקס נגד המוסד לביטוח לאומי, להלן: "בג"צ פנקס").

• בבדיקה הקלינית של הועדה עלה שקיימת רגישות בע"ש מותני. הדבר מעיד על ליקוי אורתופדי ומחייב הבהרת המסקנה של היעדר נכות צמיתה בתחום האורתופדי.

טענות המשיב בתמצית הינן, כדלקמן: