ב"ל 16412-03-11 צ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ראשיתו של ההליך, בתביעה שהגיש התובע בשנת 2001, להכיר בפגיעה שנפגע בשנת 1993, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2.התביעה הראשונה שהגיש התובע (בל 91979/99) נמחקה מחוסר מעש.

התביעה השניה שהגיש (בל 4667/01) נדחתה מחמת התיישנות.

בעקבות ערעור שהוגש לבית הדין הארצי, הוחזר התיק לבית הדין האזורי על מנת שימונה מומחה פסיכיאטר בטרם תינתן החלטה בטענות ההתיישנות.

לאחר שמונה מומחה, ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת לקסר (כתארה אז) (בל 2184/08 מיום 17/11/10) לפיו טענת ההתיישנות נדחית משהוכח שבתקופה 1993 עד 1999, התובע לא היה מסוגל לדאוג לעצמו.

3.הדיון בתיק כאן הינו למעשה דיון בתביעת התובע, מיולי 1994, להכיר בתאונת דרכים שארעה ביום 27/8/93 כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

4.התובע ביקש לזמן שני עדים.

האחד – מר דקל יחזקאל, מעסיקו בתקופה הרלבנטית.

השני – מר בנימין מיכאלי, נהג מונית.

העדים העידו בישיבת 16/6/13.

5.בישיבת 16/6/13 הודיע ב"כ התובע כי התובע עצמו אינו מסוגל להעיד לאור המצב הנפשי בו הוא שרוי.

בהחלטתנו הורינו לתובע להגיש מסמכים רפואיים אודות מצבו ואודות העובדה שאינו יכול להעיד.

6.בעקבות דברים אלה הודיע ב"כ התובע שהתובע יתייצב למתן עדות וכן הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו.