ב"ל 16108-03-14.09

1.התובע הגיש תביעה להכיר בפגיעה בברכו הימנית כפגיעה בעבודה, לפי הלכת המיקרו טראומה.

2.התובע יליד 1965, עובד מאז 1986 כמתקן פנצ'רים, בתחילה אצל אביו, ומ- 1993 בחברה אשר בבעלותו, במסגרת מוסך הנמצא בצומת "קסטינה".

3.התובע טוען כי עבודתו כרוכה ברכינה וכפיפה של הברכיים וזאת כאשר הוא מחליף בממוצע בין עשרה ל-20 גלגלים של משאיות ליום, לבין שלושה או ארבעה צמיגים של טרקטורים. דברים אלה נכונים לעבודתו עד לפני כארבע שנים, שמאז צמצם באופן ניכר את עבודתו האישית, והוא נעזר כיום בשני עובדים.

4.התובע תיאר בתצהירו כי לצורך החלפת גלגל במשאית, היה עליו להתכופף מתחת למשאית ולזחול עד שהוא מצא את המקום בו נכנס המגבה. לאחר מכן התובע זחל חזרה, עד לפירוק הגלגל. התובע רכן פעם נוספת על ברכיו כאשר הוא תיקן את הצמיג המונח על הקרקע, ולאחר מכן הוא זחל שוב על מנת לשחרר את המגבה לאחר הרכבת הצמיג. החלפת גלגל בטרקטור או בשופל אינה מצריכה זחילה אבל מצריכה כריעה על הברכיים בכל שלבי התיקון. התובע גם נהג לתקן גלגלים של רכב פרטי, אולם התובע מציין כי עבודה זו היתה כרוכה בהימצאות על הברכיים פרק זמן של לא יותר ממספר דקות.

סך הכל, התובע טוען כי הוא רכן וכופף את הברכיים בין 5 ל-6 שעות בממוצע ביום.

5.בעדותו בפנינו, סיפר התובע כי משך הזחילה מתחת למשאית עומד על מספר שניות לצורך כניסה ויציאה (עמ' 5, שורות 9-10) ופעולת ההשחזה של הצמיג נמשכת 3-4 דקות (עמ' 5, שורות 17-21).

לכך יש להוסיף כי בעדותו בפני חוקר המוסד (נ/2) ובתצהירו, סיפר התובע כי הוא מחליף ביום עבודה בין 10-20 גלגלים של משאיות, כלומר, רק פעולת ההשחזה נמשכת כשעה וחצי מידי יום. לכך יש להוסיף את פעולת הרכינה שהיתה דרושה לטרקטורים, שופלים, ומכוניות פרטיות, כך שניתן לקבוע כי באופן מצטבר וחוזר על עצמו מידי יום, התובע רכן על ברכיו תוך שהפעיל עליהן מאמץ במשך כשעתיים מידי יום.

6.דעתנו היא כי בכך יש די כדי להקים תשתית עובדתית לכאורית, לצורך מיקרו טראומה.

7.אשר על כן, הרינו ממנים את ד"ר דויד יפה כמומחה מטעם בית הדין, אשר יתבקש להשיב על השאלות הבאות:

א.מהו ליקויו של התובע ממנו הוא סובל בברכו הימנית?

ב.האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?